# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/8/7/

והענין, כמו שכתוב בתקוני זהר (תיקון יד, דף כט:): גן – דא אוריתא, כי התורה נקראת גן. ונשמות ישראל, המעינים ומבינים בהתורה, הם בחינת עשבין ודשאין דאתרביאו בגן. ומאין הם גדלים, הוא ממעין, דא חכמה, כמו שכתוב (שיר־השירים ד): מעין גנים. ומהיכן מקבלין החכמה והשכל, שהוא בחינת המעין, הוא מהתפלה, כמו שכתוב (יואל ד): ומעין מבית ה’ יצא, הוא התפלה, כמו שכתוב (ישעיה נו): כי ביתי בית תפלה. והוא בחינת מביא מכח אל הפעל.

כי תפלה הוא בחינת חדוש העולם, כי תפלה הוא שמאמין שיש מחדש, אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע, והוא בחינות בריאה בכח, כמו שכתוב (תהלים קד): כלם בחכמה עשית. שהוא בחינת התפלה, שמשם יוצא מעין החכמה כנ”ל. והתורה היא בחינת בריאה בפעל, כמו שכתוב (משלי ח): ואהיה אצלו אמון – אמן, לשון פועל, כי בהתורה נברא העולם, וכשמתפלל על איזה דבר, הוא בחינת חדוש העולם, והוא בחינת בריאה בכח, והוא בחינת התעוררות החכמה, שהוא בתפלה כנ”ל, ומעין מבית ה’ יצא – זה התפלה, כי שם נתעורר החכמה כנ”ל, ומשם נמשך המעין, הוא החכמה, אל התורה, ושם יוצא אל הפעל, כמו שכתוב (משלי ב): מפיו דעת ותבונה. כי בהתורה הוא התגלות החכמה, ועל־ ידי־זה נעשה מעין גנים, שהמעין משקה הגן, ועל־ ידי־זה אתרביאו עשבין ודשאין כנ”ל.

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לב:): המעין בתפלתו בא לידי כאב לב וכו’, שנאמר (משלי יג): תוחלת ממשכה מחלה לב. מאי תקנתה, יעסק בתורה, שנאמר (שם): ועץ חיים תאוה באה. זהו שאמרנו, כי בהתפלה עדין הוא בכח, ואינו יוצא אל הפעל, עד שבא אל התורה, שהיא בחינת בריאה בפעל, ואזי נעשה בקשתו על־ידי שיוצא מכח אל הפעל:

והינו דכתיב (בראשית ב): ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. עדן הוא בחינת התפלה, כי עדן עין לא ראתה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לד:), שזהו בחינת תפלה, שהוא למעלה מן הטבע, כי על־ידי תפלה משנה הטבע כנ”ל [שזהו בחינת עדן עין לא ראתה, כי למעלה מהטבע אין לנו שום תפיסא].

והינו: ונהר יוצא מעדן – הינו מהתפלה כנ”ל, ומעין מבית ה’ יצא. להשקות את הגן – הוא התורה כנ”ל, מעין גנים. וכאשר נמשך מעין החכמה מהתפלה אל הגן, שהוא התורה, אזי אתרביאו עשבין ודשאין, נשמות ישראל, כלומר, שגדלים בהגן ומבינים ומשכילים בהתורה, ואזי זוכה ללון בעמקה של הלכה לברר הדין: האסור והמתר, הטהור וכו’, ובזה מפריש הטוב מהרע כנ”ל.

וזהו: ומשם יפרד – כי על־ידי־זה נפרד הרע מהארבעה יסודות, ולא נשאר רק הטוב, ואזי: והיה לארבעה ראשים – הם ארבע אותיות הוי”ה, שהם שרש הטוב של הארבעה יסודות כנ”ל: