# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/9/2/

ודע, שיש שנים־עשר שבטים כנגד שנים־עשר מזלות (תיקון יח ובתיקון כא), וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת, ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפלתו, וכל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים־ עשר מזלות, והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דבריו הצריכים אליו. וזה פרוש (במדבר כד): דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל. וקם – זה בחינת עמידה, בחינת תפלה. כששבט מישראל עומד להתפלל, על־ ידי־זה מעורר כוכב, והכוכב הוא דורך ומכה הדברים שיגדלו, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב”ר פרשה י): אין לך עשב מלמטה, שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו: גדל.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קיח.): קשין מזונותיו כקריעת ים־ סוף, וקשה זווגו [כקריעת ים־סוף] וכו’ (סוטה ב.), כי הים־סוף נקרע לשנים־עשר קרעים, כנגד שנים־עשר שבטים (פרקי ר”א פ’ מ”ב, עי’ תיקון כא דף נט.), ובני־ישראל בתפלתם גורמים זווגא דקדשא־בריך־הוא ושכינתה, כמו שכתוב (תהלים סח): סלו לרוכב ערבות. רוכב – דא קדשא־בריך־הוא, ערבות – דא שכינתה, שנתערב בה כל הגונין, ולפי הזווג שגורם בתפלתו כן זוכה לזווגו, והתפלה הם שתים־עשרה נסחאות, לפיכך הזווג כקריעת ים־סוף, שהם שנים־ עשר. וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפלתם, כמו שכתוב (שם קה): ויעמידה ליעקב לחק, וחק לשנא דמזונא הוא (ביצה טז.), ואין עמידה אלא תפלה (ברכות ו:). וזה פרוש (תהלים צט): שמרו עדותיו וחק נתן למו. עדות זה תפלה, כמו שכתוב (שם קכב): שבטי יה עדות להודות לשם ה’. גם אמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבועות ל.): אין עדות אלא בעמידה, ועמידה זה תפלה, שאנו מעידין על אחדותו. וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפלתו, כן נותנין לו פרנסתו. וזה קשין מזונותיו כקריעת ים־סוף, הינו מזונות נתחלק לשנים־ עשר שבילים לפי שתים־ עשרה תפלות שבטי יה:

וצריך לזה זכות גדול, שיזכה אדם להעלות תפלתו דרך שער השיך לשבטו. וזה שאמר אבא בנימין (ברכות ה:): כל ימי הייתי מצטער על שני דברים: על תפלתי, שתהא סמוך למטתי, הינו כנ”ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו, כי יש שנים־עשר מטות, וכל אחד יש לו שער מיחד, והתפלל על שלא תתרחק תפלתו ממטה שלו. וזה לשון מטה, כי מטה לשון זווג, כמאמר הסמוך: על מטתי שתהא נתונה וכו’, ומטה הוא בחינת זווג. גם מטה היא בחינת פרנסה, כמו שכתוב (ויקרא כו): בשברי לכם מטה לחם, כי שנים־עשר מטות גורמין זווג ומפרנסין כנ”ל, קשה זווגן וקשין מזונותיו וכו’. גם התפלל על שבטו, שיזכו לשתי שלחנות, וזהו: ועל מטתי, שתהא נתונה בין צפון לדרום, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב”ב כה:): הרוצה להחכים וכו’, הרוצה להעשיר וכו’.

ויעקב, שהוא כלול כל השנים־עשר שבטים, והיה יודע כל מטה ומטה בשרשו, בשביל זה כתיב בה (בראשית מט): ויאסף יעקב רגליו אל המטה. רגליו זה בחינת תפלה, כמו שכתוב (תהלים פה): צדק לפניו יהלך, הינו שהיה מאסף כל התפלות כל אחת לשרשה. גם היה כח בידו לתן חלק מחלקי עולם ליוסף, כמו שכתוב (בראשית מח): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וכו’, כי על־ידי תפלתו היה משפיע חיות לכל שלשה חלקי עולם, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים. וזה שכ”ם: ש’פל, כ’וכב, מ’לאך, כי כל זה זכה על־ ידי תפלתו, כמו שכתוב (שם): אשר לקחתי מיד וכו’ בתפלתי ובקשתי: