# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/9/3/

אבל כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקלפות ומסבבין אותו, ונשאר בחשך, ואין יכול להתפלל, כמו שכתוב (איכה ג): סכת בענן לך מעבר תפלה, וכתיב (תהלים יב): סביב רשעים יתהלכון – שהרשעים, הינו הקלפות, מסבבין אותו, כרם זלת – הינו בשעת התפלה, שהיא עומדת ברומו של עולם (ברכות ו:):

ודע, שיש פתחים הרבה בחשך הזה לצאת משם, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא לח:): הבא לטמא פותחין לו – יש לו פתחים הרבה*. נמצא, שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת משם, אבל האדם הוא עור ואין יודע למצא הפתח.

ודע, שעל־ידי אמת זוכה למצא הפתח, כי עקר אור המאיר הוא הקדוש־ ברוך־הוא, כמו שכתוב (תהלים כז): ה’ אורי וישעי, ועל־ידי שקר הוא מסלק את הקדוש־ ברוך־הוא, כמו שכתוב (שמות כ): לא תשא את שם ה’ לשוא, כי על־ידי שוא מסלק את הקדוש־ברוך־הוא, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו*, אבל על־ידי אמת הקדוש־ברוך־הוא שוכן עמו, כמו שכתוב (תהלים קמה): קרוב ה’ לכל קוראיו לכל וכו’. וכשהקדוש־ברוך־הוא עמו, הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך, המונע אותו בתפלתו, כמו שכתוב: ה’ אורי.

וזה פרוש (בראשית ו): צהר תעשה לתבה, פרש רש”י: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טוב. והחלוק שבין חלון לאבן טוב – כי החלון אין לו אור בעצמו, אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור, אין מאיר. אבל אבן טוב, אפלו כשאין אור מבחוץ, הוא מאיר בעצמו. כן יש בני־אדם, שדבורם הוא חלון, ואין כח להאיר להם בעצמם. וזה: יש אומרים, ואמירתם נעשה חלון. ויש, שאמירתם נעשה אבן טוב ומאיר:

ודע, שהכל לפי גדל האמת, כי עקר האור הוא הקדוש־ברוך־הוא, והקדוש־ ברוך־הוא הוא עצם האמת, ועקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת. וזה: ואל אמה תכלנה מלמעלה – לשון ותכל נפש דוד (שמואל–ב יג). אמ”ה היא ה' מוצאות, הכלולים מא’ש ומ’ים, הינו שתראה, שיצאו הדבורים מפיך באמת, ואז ישתוקק הקדוש־ברוך־הוא מלמעלה לשכן אצלך, וכשישכן אצלך, הוא יאיר לך.

וזה א’מה ת’כלנה מ’למעלה, ראשי־תבות אמת, כי על־ידי אמת הקדוש־ברוך־הוא חומד מלמעלה לשכן עם האדם, כמו שכתוב: קרוב ה’ לכל קוראיו וכו’. ואז: ופתח התבה בצדה תשים, הינו התבה היוצאת באמת, היא תשים לך פתח בחשך שאתה נצוד בו. וזה: בצדה, הינו הקלפה הצד ציד, כמו שכתוב (בראשית כה): כי ציד בפיו, כי מתחלה לא היה יכול לדבר מחמת החשך הסובב אותו, ועל־ידי שיוצא מתוך החשך ומתפלל היטב, על־ידי־זה הוא מתקן תחתים שנים ושלישים, הינו עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם השכל. (אך אי אפשר להתפלל, רק כשלומד תורה, כי לא עם־הארץ חסיד (אבות פ”ב), וכתיב (משלי כח): מסיר אזנו משמע תורה, גם תפלתו תועבה (כתב־יד החברים)):