# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/9/5/

ותפלה הוא בחינת נסים, שהוא אין דרך הטבע, כי לפעמים הטבע מחיב איזו דבר, והתפלה מהפכת את הטבע. ועקר הנסים, הינו עקר התפלה, אינו אלא בארץ־ ישראל, כמו שכתוב (תהלים לז): שכן־ארץ ורעה אמונה, ואמונה זה תפלה, כמו שכתוב (שמות יז): ויהי ידיו אמונה, כתרגומו. ובשביל זה היא גבוה מכל הארצות (זבחים נד:), על־שם שעקר הנסים שם הם. וכתיב (ישעיה סב): הרימי נס. ובשביל זה נקראת ארץ כנען. כנען, לשון סוחר, בחינת אמונה, כמו שכתוב: ואמונתך סביבותיך.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (תענית י.): ארץ־ ישראל שותה תחלה, והגשמים באים מתהומות, כמו שכתוב (תהלים מב): תהום אל תהום קורא, ותהום לשון נס, כמו שכתוב (רות א): ותהם כל העיר, כי על נס, הינו על דבר חדוש, מתמיהין. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (תענית כה:): קול התור נשמע בארצנו – לענין גשמים, כי עקר הגשמים נשמע בארץ־ ישראל, כי שם התהומות, הינו הנסים, הינו אמונה, תפלה.

וזה לעמת זה עשה אלקים, ומצרים הוא הפך ארץ־ ישראל זה לעמת זה, כמו שכתוב (שמות יד): ומצרים נסים לקראתו – שמצרים לעמת ארץ־ישראל, לעמת הנסים, ובשביל זה אין מקום תפלה במצרים, כמו שכתוב (שם ט): והיה כצאתי את העיר אפרש כפי. בשביל זה, כשפגם אברהם בארץ־ישראל בשעה שהבטיח לו הקדוש־ ברוך־הוא על ירשת ארץ, אמר: במה אדע (בראשית טו) על־ידי־זה ירדו אבותינו למצרים, כי פגם באמונה, הינו ארץ־ישראל, בחינת נסים, וירד יעקב ובניו למצרים, ששם הפך הנסים, שזה לעמת זה. וירדו דוקא יעקב ובניו, כי הוא פגם בארץ־ישראל, בחינת תפלה, וירדו יעקב ובניו, שהם בחינת תפלה, שהם בחינת שנים־עשר שערי תפלה. ועל־ידי שעקר התפלה הם יעקב ובניו כנ"ל, על־ידי־זה לא זכה לארץ־ישראל, לבחינת תפלה, אלא יעקב ובניו, כמו שכתוב (שם כא): כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא כל יצחק (נדרים לא.).

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (תענית ח.): אין הגשמים יורדין אלא בשביל אמנה, הינו בחינת ארץ־ ישראל, שהוא בחינת תפלה, בחינת אמונה, והיא שותה תחלה, ששם התהומות, בחינת נסים, כמו שכתוב: ותהם כל העיר. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שם ע”ב): בשעה שהגשמים יורדין, אפלו פרוטה שבכיס מתברכת. פרוטה זה בחינת קול התור, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (שם כה:): האי רודיא דמיא לתור, ופריטא שפותה, והוא עומד בין תהומא לתהומא, שהוא כלול משני התהומות, שהוא כלליות הנסים. וזה: פרוטה שבכיס – שפעמים נתכסה כח הנסים, ועל־ידי הגשמים נתברך הפרוטה, הינו הנסים דפריטא שפותה. ואלו בני־ אדם המכחישים כל הנסים, ואומרים שהכל דרך הטבע, ואם רואים איזהו נס, הם מכסים את הנס עם דרך הטבע, שאומרים שזה דרך הטבעים – נמצא, שפוגמים בתפלה, כי התפלה היא נסים, שמשנה את הטבע. ופוגמים באמונה, שאין מאמינים בהשגחת הבורא יתברך. ופוגמים בארץ־ ישראל, שהוא מקום הנסים, כמו שכתוב: וקול התור נשמע בארצנו, וכמו שאמרו: ארץ־ישראל שותה תחלה, כי שם התהומות, מקום הנסים, כמו שכתוב: ותהם כל העיר. ועל־ידי־זה צריך לפל בגלות מצרים, כי זה לעמת זה עשה כנ”ל, וכל הגליות מכנים בשם מצרים, על־שם שהם מצרים לישראל (כשארז”ל במדרש בראשית פ’ טז): וזה פרוש: תהמת יכסימו – מי שמכסה את הנסים ומראה לכל דבר שהוא דרך הטבע – ירדו במצולת כמו אבן. משם רעה אבן ישראל (בראשית מט), תרגומו: אב ובנין. מצולת זה בחינת מצרים, שנאמר (שמות יב): וינצלו את מצרים, כמו אבהן ובנין, הינו יעקב ובניו, שהם בחינת תפלה, בחינת נסים, בחינת ארץ־ישראל. לפי ירידתם ולפי הפגם שפגם בתפלה ובאמונה ובארץ־ ישראל, כן צריך לירד לעמק הגלות של מצרים, כמו שירדו יעקב ובניו למצרים כשאמר אברהם: במה אדע, על ירשת הארץ:

(עד כאן לשונו ז”ל)