# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/2/3/

ומזה באה הולדה בנקל. כי בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות (כשארז”ל סוטה יא:), ועל־ידי־זה נעשה ההולדה, כי הדמים עולין למעלה, ואזי נדחק המקום שם, ואזי הם דוחים את הולד לחוץ, ואחר־כך חוזרים הדמים למקומם, שזה בחינת תודה־הלכה, שהוא בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרים לילך כסדר כנ”ל. כי גם ההלכה היא בחינת הולדה, כי יש תמכי אוריתא, שנותנים ממון ללומדי תורה, ובתחלה הם מחסרים ממונם מעצמם, כי כשנותנים הממון להתלמיד־חכם, נחסר אצלם, שזה בחינת ירכותיה מצטננות, כי דמים תרתי משמע. אבל אחר־כך, על־ידי ממונם שמחזיקין התלמיד־חכם, ונולד הלכות שהם בחינת חסד, אזי על־ידי השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון. וזה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (ישעיה ל): והיה אור הלבנה כאור החמה, הנאמר לעתיד, כי הלבנה טבעה קר, בחינת חסרון וקרירות, ועתידה להתמלאת כאור החמה, בחינת מלוי החסרון, שזה בחינת הולדה, בחינת הלכות, שהם בחינת שעשוע עולם הבא כנ”ל. וזה בחינת (בראשית ב): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברה”ם (ב”ר פ’ יב), הינו חסד, כי ההולדה – על־ידי בחינת הלכות, שהם בחינת חסד כנ”ל. וזה בחינת (תהלים ק): מזמור לתודה הריעו ליי כל הארץ. “לתודה” – אותיות "תולדה". ה'ריעו ל'יי כ'ל ה'ארץ – ראשי־תבות “הלכה”, כמובא. כי ההלכות, בחינת תודה, הם בחינת הולדה כנ”ל:

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה י): אסא חלה את רגליו, על שעשה אנגריא בתלמידי־חכמים (סוטה י). כי על־ידי שעשה אנגריא בתלמידי־חכמים ובטל אותם מן ההלכות, על־ידי־זה חלה את רגליו, כי ההלכות הם בחינת תקון וקיום הרגלין, כי ההלכות הם בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרין והולכין כסדר כנ”ל, ואסא שפגם בזה ובטל את התלמידי־חכמים מן ההלכות, על־כן חלה את רגליו: