# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/2/5/

ושלמות הדבור הוא בחינת לשון־הקדש, כי כל לשונות העמים הם חסרים, ואין להם שלמות, כי נקראין לשון עלגים (ישעיה לב), ואין שלמות רק ללשון־הקדש. ולשון־הקדש הוא מקשר לשבת, בבחינת (שם נח): ודבר דבר – שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל (שבת קיג). בבחינת (במדבר ו): כה תברכו – בלשון־הקדש (סוטה לח), שבלשון־הקדש נכלל ברכה וקדשה, כי הלשון־הקדש מקשר לשבת, שנאמר בו ברכה וקדשה, כמו שכתוב (בראשית ב): ויברך ויקדש וכו’. ועל־כן, על־ידי שלשון הקדש מקשר לשבת, על־כן על־ידי שלמות הדבור, שהוא בחינת לשון־ הקדש, על־ידי־זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל.

כי ימי החל הם בחינת עצבות, ואפלו המצוות שעושין בימי החל הם בחינת עצבות, כי מט”ט שלטנותה בימי החל (ת”ז תי’ יח דף לג:), ומט”ט הוא בחינת עבד, בחינת עצבות, אבל שבת הוא בחינת בן, ואז ניחא לעלאין ותתאין, ונתעורר שמחה, ואזי נתרוממין ונתעלין כל המצוות של ששת ימי החל מן העצבות, ונמשך עליהם מנוחה ושמחה, בבחינת (בראשית ה): ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. הינו בחינת שבת, שהיא בחינת בן, בחינת נח, ניחא דעלאין ותתאין (ע’ תיקון ע’ בסופו ובזוהר בראשית נח נט), שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות, בחינת: זה ינחמנו וכו’. וכשזוכין לבחינת לשון־הקדש, שהוא מקשר לשבת, אזי ממשיכין על־ידו את הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל, כי מחמת שהלשון הקדש מקשר לשבת, על־כן נמשך על־ידו השמחה של שבת לששת ימי החל. וזה: אל אלקים יי דבר (עם התבות) מספר שמחה, כי על־ידי שלמות הדבור, שהוא לשון־הקדש, נמשך שמחה כנ”ל: