# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/23/

בענין השמחה. על־פי משל, שלפעמים כשבני־אדם שמחים ומרקדים, אזי חוטפים איש אחד מבחוץ, שהוא בעצבות ומרה־שחורה, ומכניסים אותו בעל־כרחו לתוך מחול המרקדים, ומכריחים אותו בעל־כרחו שיהיה שמח עמהם גם־כן. כן יש בענין השמחה, כי כשאדם שמח, אזי המרה־שחורה ויסורים נסתלקים מן הצד. אבל מעלה יתרה – להתאמץ לרדף אחר המרה־שחורה דוקא, להכניס אותה גם־כן בתוך השמחה, באפן שהמרה־שחורה בעצמה תתהפך לשמחה, שיהפך המרה־שחורה וכל היסורין לשמחה, כדרך הבא לתוך השמחה, שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה־שחורות שלו לשמחה. נמצא, שחוטף המרה־שחורה ומכניס אותה בעל־כרחה לתוך השמחה, כמשל הנ”ל.

וזה בחינת (ישעיה לה): ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה – שהיגון ואנחה בורחים ונסים מן השמחה, כי בעת השמחה דרך היגון ואנחה לעמד מן הצד כנ”ל, אבל צריך לרדף אחריהם דיקא, ולהשיגם ולהגיעם, להכניס אותם דוקא לתוך השמחה כנ”ל. וזהו: ששון ושמחה ישיגו וכו’ – שהששון ושמחה ישיגו ויתפסו את היגון ואנחה, שהם נסים ובורחים מן השמחה, להכניס אותם בעל־כרחם לתוך השמחה כנ”ל. כי יש יגון ואנחה שהם הסטרא־אחרא, שאינם רוצים להיות מרכבה אל הקדשה, ועל־כן הם בורחים מן השמחה, על־כן צריך להכריח אותם לתוך הקדשה, דהינו השמחה, בעל־כרחם, כנ”ל: