# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/4/1/

ואת הערבים צויתי לכלכלך (מלכים–א יז) – זה בחינת צדקה. כי בתחלה, כשמתחילין להתנדב לצדקה, אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות, וזהו עקר עבודת הצדקה, כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו, אין זה עבודה, כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם, רק עקר העבודה – לשבר האכזריות להפכו לרחמנות. וזה בחינת: ואת הערבים צויתי לכלכלך. כי העורב הוא בטבעו אכזרי, ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו. כמו־כן צריכין בצדקה כנ”ל. וכל הנדיבי לב, כל מי שהוא נדבן, צריך לילך ולעבר בתחלה דרך בחינה זו, בחינת: ואת הערבים הנ”ל, דהינו שבתחלה צריכים לשבר האכזריות שלהם, מה שיש להם אכזריות בתחלה, להפכו לרחמנות, להתנדב לצדקה, כנ”ל: