# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/4/11/

וזה בחינת מלחמת דוד וגלית (שמואל–א יז), כי גלית היה רוצה להראות בחכמתו שהכל על־פי הטבע, כי היה יונק ממצח הנחש, בבחינת: ומצחת נחשת על רגליו, שתלה כל הסבות בחיוב הטבע, שהוא בחינת מצח הנחש כנ”ל. ועל־כן חרף מערכות אלקים חיים (שם), כי היה רוצה להראות שהכל על־ידי מערכת השמים, כפי חיוב הטבע, חס ושלום:

ודוד היה איש־חיל, ועמד כנגדו ואמר, שכבר היה לו מעשה כזו: ובא הארי והדוב דהינו חיות רעות הנ"ל הדורסים וטורפים, שהם חכמי הטבע כנ"ל. ונשא זה מהעדר הינו מהעדר הגמור, שנשא וסלק זאת מהעדר הגמור, דהינו שכפר בזה שהשם יתברך ברא הכל ברצונו אחר העדר הגמור, רק שהכל על־פי חיוב הטבע, חס ושלום. ויצאתי אחריו והכתיו – הינו שהייתי מתגבר עליו והכנעתי והשפלתי אותו. ויקם עלי – הינו שאחר־ כך התגבר עוד כנגדי. והחזקתי בזקנו – הינו שהבנתי, שכל כחו ויניקתו על־ידי מצח הנחש, שיונק מזקני הדור שאינם כראוי כנ”ל, ועל־כן החזקתי בזקנו, שהחזקתי ותפסתי שם, בשרש יניקתו בזקני הדור. והכתיו והמיתיו – שהכנעתי והשפלתי את חכמי הטבע, חיות רעות, על־ידי שהחזקתי בזקנו, בשרש יניקתם כנ"ל. ועל־כן: והיה הפלשתי כאחד מהם, כי הוא גם־כן בחינה זו ממש, שכל כחו ממצח הנחש, בחינת: ומצחת נחשת וכו’ כנ”ל, ועל־כן גם הוא כמותם, ואוכל להכניעו ולהפילו. וזה שכתוב (שם): ותטבע האבן במצחו – הינו במצח הנחש, שהכניעו על־ידי בחינת (משלי יא): אבן שלמה רצונו, בחינת רצון כנ”ל. וזה בחינת שהזהיר ישי את דוד בלכתו לשם: ואת ערבתם תקח. זה בחינת עורב, בחינת צדקה. כי עקר עבודת הצדקה – בבחינת עורב, בחינת: ואת הערבים צויתי וכו' כנ"ל, כי על־ידי הצדקה הוא מוציא החיות של מצח הנחש, שיונק מזקני הדור כנ"ל:

ודע, שאפלו כשמכניעין וסותרין דעות חכמי הטבע ומשפילין אותם, אף־על־פי־כן אם אין התגלות הרצון חזק ותקיף, דהינו שעדין יש ספק ברצון, שאינו מברר בברור חזק שמתנהג רק על־פי הרצון, אף־על־פי שחכמת הטבע נכנעת, אף־על־פי־כן מאחר שהרצון אינו חזק, עדין יש יכלת, חס ושלום, למצח הנחש, חכמת הטבע, שיחזר ויתעורר ויתגבר כבתחלה, וגם על זה צריכין כח הצדקה, כי הצדקה מועלת תמיד ועומדת תמיד כנגד מצח הנחש כנ”ל:

וזה פרוש: רב יהודא הנדואה משתעי: זמנא חדא הוה אזלינא בספינתא וחזינא ההוא אבן טבא דהדר לה תנינא, ונחת בר אמוראי לאתויה. אתא תנינא, קא בעי בלע לספינתא. אתא צפרא פושקנצא, פסקה לרישה. אתהפכו מיא והוו דמא. אתא תנינא חברה, שקלה ותליא לה ואחיה. הדר אתי, קא בעי בלעה לספינתא. הדר אתי צפרא (פושקנצא), פסקה לרישה, שקלה לההוא אבן טבא, שדיה לספינתא. הוה צפרא מליחי בהדן, אותבינהו עליהו, שקלוהו ופרחו להו בהדה: (ב”ב עד:)

רשב"ם: וחזינא ההוא אבן טבא, לתוך הים, והדרא לה תנינא, הכי גרסינן אתא ההוא תנינא, רגש וקא בעי למבלע לספינתא עורב נקבה: וקטעה לרישא דתנינא אתהפכו מיא והוו דמא, מרב דם שהיה גדול הרבה: הדר קא בעי לטבועי לספינתא, אתא ההוא פושקנצא וקטלה, ואזל בר אמוראי ושקלה לההוא אבן טבא ותלינהו להנהו צפרי, לנסות אם יחיו וחיו: ופרחו להו בהדי ההוא אבן

זמנא חדא אזלינא בספינתא – זה בחינת שרש הרצון, ששם קבורת משה, שנסתלק בשרש הרצון כנ”ל. וזה בחינת ספינתא, בחינת (דברים לג): כי שם חלקת מחוקק ספון. וחזינא ההוא אבן טבא דהדר לה תנינא – הינו בחינת: אבן שלמה רצונו, בחינת הרצון הנ”ל. דהדר לה תנינא – זה מצח הנחש, שמסבב ומתגבר על הרצון כנ”ל. ונחת בר אמוראי לאתויה – הינו בחינת החכם שבקדשה, בחינת (משלי ז): אמר לחכמה אחותי את, שהחכם שבקדשה רצה להתגבר ולהעלות הרצון, לקשרו לשרש הרצון כנ”ל. אתא תנינא קא בעי בלע לספינתא, הינו שבא בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, ורצה לבלע הספינה, בחינת שרש הרצון, בחינת: כי שם חלקת מחוקק ספון, כי מצח הנחש רצה להתגבר גם בשרש הרצון, להטיל פגם וכפירה שם, חס ושלום, כנ”ל.

אתא פושקנצא – הינו עורב, פסקה לרישה. פרוש, שבא בחינת עורב, דהינו צדקה כנ”ל, כי עקר עבודת הצדקה – בבחינת עורב, בחינת: ואת הערבים צויתי וכו’. להפך אכזריות לרחמנות, ועל־ידי־זה מתגברים על מצח הנחש, חכמת הטבע כנ”ל, כי מנה ובה אבא ליזיל בה נרגא כנ”ל. וזהו שאתא פושקנצא, דהינו עורב, בחינת צדקה, ופסקה לרישה, שחתך ראש הנחש, בחינות מצח הנחש, שהכניעו והרגו על־ידי הצדקה כנ”ל. אתהפכו מיא והוו דמא הינו שעל־ידי־זה שהכניע מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, על־ידי־זה נכנעו ונפלו קול שאגת החיות רעות, הדורסים וטורפים רבים מבני עמנו כנ"ל, ואזי נשמע קול הקריאה של יום־טוב, שהוא התגלות הרצון, ואזי: ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' כנ"ל. וזהו: אתהפכו מיא – הינו שאגת החיות רעות, בחינת (איוב ג): יתכו כמים שאגתי. והוו דמא – זה בחינת: ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע, כנ”ל. כי על־ידי הכנעת קול שאגת החיות רעות, על־ידי־זה: ישמח צדיק כי חזה נקם וכו’, כי נשמע קול הקריאה של יום־טוב כנ”ל.

אתא תנינא חברה, שקלה ותליא לה ואחיה – שבא בחינת מצח הנחש, ושקלה לאבן טוב הנ"ל, שנטל את האבן טוב, בחינת: אבן שלמה רצונו, ותליא לה, הינו שהטיל בו ספק, וזהו: ותליא לה, כמו דבר התולה בספק, שהטיל ספק ברצון, שהוא בחינת אבן טוב הנ"ל, ועל־ידי־זה: ואחיה – שחזר וחיה חכמת הטבע, מצח הנחש, כי חכמת הטבע חזרה ונתגברה על־ידי שהיה ספק ברצון כנ"ל. וזהו: הדר אתי קא בעי בלעה לספינתא – שחזר ובא התנין מצח הנחש לבלע הספינה, בחינת שרש הרצון, חס ושלום, כנ"ל. הדר אתי צפרא פושקנצא, פסקה לרישה – הינו שחזר ובא העורב, בחינת צדקה כנ”ל, ופסקה לרישה, שהרג את מצח הנחש והכניעו, כי תמיד מכניעין את מצח הנחש על־ידי הצדקה כנ”ל. ושקלה לההוא אבן טבא ושדיה לספינתא, כי אחר שהכניע את מצח הנחש, חכמת הטבע, לגמרי, אזי נטל את האבן טוב, בחינת הרצון, בחינת: אבן שלמה רצונו, ושדיה לספינתא – שהשליכו לשרש הרצון, ששם מקשרין כל הרצונות כנ"ל:

הוה צפרי מליחי בהדן, אותבינהו עליהו, שקלוהו ופרחו להו. פרוש, שהיה עמנו צפרי מליחי, הינו נפשות ישראל מבני עמנו שטעו אחריהם, אחרי חכמי הטבע, שהם בחינת חיות רעות, שדורסים וטורפים רבים מבני עמנו כנ"ל.

וזהו: צפרי מליחי, כי הם כצפרים האחוזות בפח (קהלת ט). וזהו מליחי – לשון ממלח, הינו מבלבל, כי גם הם נתבלבלו על־ידי חיות רעות הנ”ל, וטעו גם־כן אחריהם, ועכשו פרחו להו ויצאו לשלום על־ידי האבן טוב הנ”ל, על־ידי בחינת הרצון שנתגלה עתה כנ”ל. ואזי, כשנתגלה הרצון, אזי נעשה יראה, ועל־ידי יראה מקבלין החסד כנ”ל. וזה גם־כן בחינת פרחו, בחינת: והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. הינו בחינת השפעת החסד על־ידי היראה, שנעשה על־ידי התגלות הרצון, כנ”ל: