# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/4/3/

אך התועלת של הצדקה גדול מאד מאד, כי הצדקה מועלת תמיד, כי צרכי הגוף הם רבים מאד, ואפלו ההכרחיות הם רבים וגדולים מאד: אכילה ושתיה ומלבושים ודירות, שיכולין לבלות ימיו ושניו אפלו על ההכרחיות לבד, והם מונעין את האדם מאד מעבודת הבורא, ואף־על־פי שגם הם בעצמן הם גם־כן עבודת הבורא יתברך, כי הם בחינת אתערותא דלתתא, כי בעבדא דלתתא אתער לעלא, כי על־ידי כל עסקים ומלאכות שעושין בני־אדם, על־ידי־זה נתעורר אותו הציור של אותו המלאכה למעלה במעשה בראשית, ומביא חיות והארה לאותו הציור של אותו המלאכה של מעשה בראשית שלמעלה, שהוא מכון כנגד אותו העסק והמלאכה שהאדם עושה למטה בעולם הזה, כי על־ידי העסקים והמלאכות שעושים נעשה על־ידי־זה בחינת משכן.

כי כל המלאכות כלולים בל”ט מלאכות, שהם אבות מלאכות, אבות מכלל דאיכא תולדות (ב”ק ב.), כי כל מיני מלאכות ועסקים שעושין, כלם כלולים בל”ט מלאכות, שהם האבות, והשאר הם תולדות. ול”ט מלאכות הם כנגד מלאכת המשכן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת מט:): אבות מלאכות ארבעים חסר אחת – כנגד מי. כנגד מלאכת המשכן. וציורא דמשכנא כציורא דעבדא דבראשית (תקו”ז דף יב בהקדמה), והאדם עושה המלאכה, וציורא דגופא כציורא דמשכנא (בהקדמת התיקונים שם). נמצא, שעל־ידי האדם שעושה המלאכה והעסק, על־ידי־זה נעשה בחינת משכן, כשעושה המלאכה והעסק כראוי, כמו שצריך לעשות, ועל־ידי־זה נותן חיות והארה למעשה בראשית, והוא קיום העולם. נמצא, שגם זה הוא עבודת הבורא:

אף־על־פי־כן אם היה שופע עלינו חסדו, לא היינו צריכים לכל זה, כי הלא איך ברא השם יתברך את כל העולם כלו אחר העדר הגמור, שלא היה שום הויה שיהיה על־ידה אתערותא דלתתא, ואף־על־פי־כן ברא עולמות כאלו. והכל בחסדו, בלי אתערותא דלתתא כלל, בבחינת (תהלים פט): עולם חסד יבנה. ומאחר שהוא יתברך היה יכול לברא עולמות כאלו בלי אתערותא דלתתא כלל, רק על־ידי חסדו, בודאי הוא יכול להחיות ולקים העולמות רק על־ידי חסדו, ולא היינו צריכים לעשות כלל שום עסק ומלאכה, ואפלו ההכרחיות היו נעשין על־ידי אחרים, כמו שכתוב (ישעיה סא): ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר אכריכם וכרמיכם, ואתם כהני ה’ תקראו. כהני ה’ דיקא, בחינת חסד, בחינת: עולם חסד יבנה, הינו שיהיו נקראים כהני ה’, בחינת חסד, שאין צריכים לעשות שום מלאכה, רק העולם מתקים בחסדו כנ”ל. אך כשהחסד נתעכב, חס ושלום, ואין משפיע עלינו חסדו, אזי צריכין לעשות בשביל אתערותא דלתתא כנ”ל.

וזה בחינת (תהלים סב): ולך ה’ החסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. הינו כשהחסד נתעכב אצלו יתברך, שזה בחינת: ולך ה’ החסד – שהחסד נתעכב אצלו יתברך ואין משפיעו עלינו, אזי: כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. הינו כפי העשיות והעסקים שעושה, כן הוא יתברך משלם. כי צריכין לעשות דוקא, מחמת שהחסד נתעכב אצלו יתברך ואינו משפיעו עלינו, אבל אם היה משפיע עלינו החסד, לא היינו צריכין לעשות כלל, ואזי היה נתקים: כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כאלו הוא עושה, כי אין צריכין לעשות כלל כששופע חסדו כנ”ל: