# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/4/6/

‏והתגלות הרצון הוא על־ידי ימים טובים, כי כל אחד מהימים טובים מכריז וקורא ומגלה את הרצון, שהכל מתנהג רק על־פי רצונו בלבד, בבחינת (ויקרא כג): מקרא קדש, שהיום־טוב קדש קורא ומכריז את הרצון כנ”ל, כי בכל יום־טוב ויום־טוב עשה השם יתברך עמנו אותות נוראות, שהם הפך הטבע, שעל־ידי־זה נתגלה הרצון, שהכל ברצונו, ואין שום חיוב הטבע כלל. בפסח – יציאת מצרים, שהוציאנו ממצרים באותות נוראות. בשבועות – מתן תורה, שנתן לנו התורה באותות נוראות. בסכות – הקף ענני כבוד. ועל־כן כל יום־טוב ויום־טוב מכריז וקורא את הרצון בבחינת “מקרא קדש” כנ"ל. ועל־כן הימים־טובים נקראים רגל, שהיא בחינת יראה כנ"ל, כי על־ידי יום־טוב, שהוא התגלות הרצון, על־ידי־זה נעשה יראה כנ"ל:

אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של יום־טוב, שמגלה את הרצון כנ”ל, וזה נכר בשמחת יום־טוב, כי כל אחד לפי מה שמרגיש ושומע את קול הקריאה של יום־טוב, שמכריז וקורא את הרצון, כמו־כן יש לו שמחת יום־טוב, כי כשנתגלה הרצון, שהכל ברצונו יתברך, אזי יודעים, שכל השעבודים והגלות וכל ההכבדות של העכו”ם, שהם מכבידים עלינו – על כלם ינקם בהם הוא יתברך ויגאלנו מידם. אבל כשסוברים, חס ושלום, שהכל על־פי חיוב הטבע, אין שיך נקמה בהם, מאחר שהכל מתנהג רק על־פי סדר הטבע, חס ושלום. וזה בחינת (תהלים נח): ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע. פעמיו דיקא, הינו על־ידי שלש פעמים בשנה (דברים טז), שהם הימים־טובים, שעל־ידם נתגלה הרצון, על־ידי־זה: ישמח צדיק כי חזה נקם וכו’, כנ”ל, וכמו שכתוב (שם): ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלקים שופטים בארץ. דהינו, שנתגלה שיש אלקים שופט ברצונו, ויש פרי לצדיק, ובהם ינקם, ועל־ידי־זה: ישמח צדיק. וזה בחינת שמחת יום־טוב, על־ידי התגלות הרצון, שנתגלה ביום־טוב על־ידי קול הקריאה, שהיום־טוב מכריז וקורא את הרצון כנ”ל, אך לא כל אחד ואחד שומע קול הקריאה הנ”ל של יום־טוב, כי יש חיות רעות דורסים וטורפים, והם חכמי הטבע, שמראין בחכמתם המטעית שהכל על־פי הטבע, וכאלו אין שום רצון, חס ושלום, ואפלו האותות נוראות שעשה עמנו השם יתברך, משימים הכל בתוך דרך הטבע. והחכמים הללו הם בחינת חיות רעות, והם דורסים וטורפים רבים מבני עמנו, שטועים גם־כן אחריהם וסוברים כמותם, כאלו הכל על־פי חיוב הטבע, חס ושלום, וכשהם מתגברים, אזי קול שאגתם עולה ומתגבר על קול הקריאה של יום־טוב, שקורא את הרצון, ואזי נשבת שמחת יום־טוב, חס ושלום, כי עקר שמחת יום־טוב – על־ידי התגלות הרצון כנ”ל. וזה בחינת (שם עד): שאגו צורריך בקרב מועדיך, שמו אותותם אותות – ששאגת הצוררים, דהינו קול החיות רעות, שהם חכמי הטבע, נכנס בקרב המועדים ממש, הינו בתוך קול הקריאה של יום־טוב, שמכריז וקורא את הרצון כנ"ל, ושאגת הצוררים נכנס בתוכם ממש, ושואגים בקולם שהכל רק על־פי חיוב הטבע, חס ושלום, כפי סדר אותות השמים. וזה: שמו אותותם אותות – שמשימים אותות השמים לאותות, שאומרים שהכל רק על־פי אותות השמים, כפי חיוב הטבע, חס ושלום: