# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/4/7/

והכנעתם של אלו החיות רעות, חכמי הטבע, הוא על־ידי חכם גדול שבקדשה, שיכול לקשר כל הרצונות בשרש הרצון, ששם הוא בחינת הסתלקות משה, כידוע (זוהר פ’ יתרו פח: וע’ זוהר נשא קכט). והוא בחינת מצח הרצון, בחינת (שמות כח): והיה על מצחו לרצון. וצריך לקשר כל הרצונות שיש בעולם לשרש הרצון, ועל־ידי־זה הוא מתגבר ומכניע וסותר דעות חכמי הטבע, שכופרים ברצון.

אך כנגד זה יש בחינת מצח הנחש, שהוא שרש חכמת הטבע, כי כל דבר יש לו שרש, ושרש חכמת הטבע הוא בחינת מצח הנחש, בחינת (שמואל א יז): ומצחת נחשת על רגליו, הנאמר בגלית, הינו בחינת מצח הנחש הנ”ל, כי גלית היה כופר, והיה רוצה להראות שכל הסבות הכל על־פי הטבע, חס ושלום, שזה בחינת מצח הנחש כנ”ל, וזהו: רגליו, בחינת סבות, כמו שכתוב (בראשית ל): ויברך ה’ אותך לרגלי – בסבותי, כי כן הוא הפרוש שם, שיעקב אמר ללבן, שהשם יתברך היה מסבב אליו הברכה על־ידו ובסבתו. נמצא, שרגל הוא בחינת סבות. רק שיעקב תלה כל הסבות בהשם יתברך כנ”ל, וגלית היה תולה כל הסבות שלו במצח הנחש, דהינו בחיוב הטבע. וזהו: ומצחת נחשת על רגליו, כנ”ל:

ולפעמים מתגבר בחינת מצח הנחש בפעל, דהינו על־ידי איש פרטי, שיונק חכמתו ממצח הנחש, שהוא שרש חכמת הטבע, והוא מראה בחכמתו שהכל על־פי הטבע, חס ושלום, ויש שנכנס בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, בתוך החכם שבקדשה, וחכמה זו של מצח הנחש מתחלת לכנס עמו מעיון לעיון, עד שנכנס בעיון דק מאד, עד שרוצה להטיל פגם, חס ושלום, בשרש הרצון ולכפר שם, חס ושלום, כאלו אין רצון כלל, חס ושלום: