# מו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/46/

מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה, כגון שנותן ממונו לצדקה, והממון הוא הנפש, כי אליו הוא נושא את נפשו (דברים כד), דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון, ואחר־כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך, נמצא מוסר נפשו. וכן בתפלה איתא במדרש הנעלם (חיי שרה דף קכד:), שהיא בחינת: כי עליך הרגנו כל היום וכו’, הינו מסירת־נפש, כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים, ותחבולות לנוס ולברח מהם, ועל זה נאמר: כי עליך הרגנו וכו’, כמובא במדרש הנעלם, נמצא שהוא מסירת־נפש, וכן כיוצא בזה:

ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, כגון לנסע להצדיק האמת וכיוצא, ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמד בהם.

דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמד בהם אם ירצה. ובאמת אין שום מניעה, כי גם בהמניעה בעצמה מלבש שם השם יתברך, וכמבאר במקום אחר (בלקו”א סי’ קטו), והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המח, דהינו מה שמחו ולבו חלוקים מהשם יתברך או מהצדיק, כי אפלו כשמשבר המניעות שיש לו לנסע להצדיק האמת ובא לשם, עם כל זה, כשמחו חלוק וקשה לו קשיות על הצדיק, ויש לו עקמימיות בלבו על הצדיק, זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות.

וכן בתפלה, שבתחלה יש לו כמה מניעות על התפלה, ואחר־ כך, כשעובר עליהם ובא להתפלל, כשלבו עקום ופתלתל מהשם יתברך, זאת המניעה גדולה מכלם כנ”ל, הינו בחינת (תהלים לח): לבי סחרחר. תרגום סביב – סחור סחור. דהינו שלבו מסבב ומקף ומעקם בעקמימיות וקשיות וכפירות על השם יתברך, שזה בחינת (שמות א): וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו’, ואיתא בתקונים (תיקון יג דף כח.): בקשיא וכו’, הינו הקשיות שבלבו, שהם המניעה הגדולה מכלם, ואזי צריך לצעק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב, ואזי השם יתברך שומע קולו ופונה לצעקתו, ויכול להיות, שמזה בעצמו יפל ויתבטל לגמרי כל הקשיות והמניעות הנ”ל, ועל־כל־פנים השם יתברך שומע קולו, שזה ישועתו. וזה אותיות “קשיא” – ראשי־תבות: ש’מע י’י ק’ולי א’קרא (תהלים כז). שצריך רק לקרות לה’, כשמתגבר עליו הקשיא והכפירה כנ”ל.

ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל־שם־טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסבב באחיזת־עינים כמה וכמה חומות סביב האוצר, וכשבאו בני־אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם. וקצתם חזרו תכף, וקצתם שברו חומה אחת, ובאו אל השניה, ולא יכלו לשברה, וקצתם שברו יותר, ולא יכלו לשבר הנשארים, עד שבא הבן־מלך, אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת־עינים, ובאמת אין שום חומה כלל, והלך לבטח עד שעבר על כלם. ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו, על כל המניעות וההסתות ופתויים, שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת־שמים, שבאמת אינם כלום. והעקר – לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה, ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו’ וכיוצא, הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך, וגם אפלו גבורה של הגבורים, הוא רק מחזק ואמץ הלב, שיש לו לב חזק ביותר לרוץ בקשרי המלחמה, כמובא בספרים: