# י

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/5/10/

אבל יש גם להמאכלים חלק בחלום, כי מן המאכלים עולים עשנים אל המח, ונצטירין מהם חלומות בשנה. על־כן צריכין לחזק את המלאך, כדי שלא יהיה נפגם החלום על־ידי המאכלים, כי כשאין חזוק בהמלאך, אזי נפגם החלום על־ידי המאכלים, בבחינת חלום על־ידי שד, חס ושלום:

כי יש שבעה איקלימים, ועל כל איקלים יש מלאך ממנה, בחינת (זכריה ד): שבעה עיני ה’ המה משוטטים בכל הארץ, ועל־כן בכל אקלים גדלים פרות אחרים, כפי הממנה, ועל־כן הם נחלקים לשבעה אקלימים, כנגד בחינת שבעה רועים, שהם בחינת תפלין, שמשם נעשין בחינת המלאכים כנ”ל. והשפע כשיורדת, מקבל אותה תחלה המלאך הממנה שם, ואחר־כך יורדת דרך השדים השוכנים באויר, שהם מקבלים את השפע בדרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד, ואחר־כך יורדת השפע למטה, לאותו המקום והשדה שהשפע הולכת לשם, ואחר־כך מקבל המלך את השפע, בבחינת (דניאל ד): אנת הוא מלכא וכו’, שנאמר שם על האילן דמזון לכלא בה וכו’. וזה בחינת (קהלת ה): מלך לשדה נעבד. שהמלך מקבל השפע מן השדה, דהינו כשהשפע באה למטה, אז מקבל אותה המלך. וכל אלו מקבלין מבחינת שדי, ועל־כן כלם נקראים על־שם שדי, כי שד – על־שם שד”י, וכן שדה – על־שם שדי, וכן העובד השדה נקרא על־שם שדי, כמו שכתוב (ישעיה כח): יפתח וישדד אדמתו. וכשבחינת המלאך חזק, אזי אין השדים מקבלין השפע רק דרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד.

אבל כשנחלש, חס ושלום, כח המלאך, אזי הם מקבלין לעצמן כח המלאך, ואזי המאכלים הגדלים על־ידם, נתערב בהן כח הש”ד, כי הם קבלו לתוכן ממש את כח המלאך. נמצא, כשגדלים המאכלים, הם גדלים על־ידי תערבת כח הש”ד, וכשאוכלין אלו המאכלים, נעשה מהם חלום על־ידי שד, חס ושלום, ולא זו אף זו, כי גם הם יכולין לטמא את האדם, חס ושלום, בשנה בטמאה הידוע, חס ושלום, כי המלאך הוא בחינת אש, כמו שכתוב (יחזקאל א): מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים, וכשנחלש כח המלאך, ואזי השדים מקבלין לעצמן כח המלאך, אזי הם מחממין על־ידי האש הזה ומטמאין, חס ושלום, בטמאה הנ”ל. ועל־כן צריכין לחזק את המלאך, וחזוק המלאך הוא על־ידי שמחה, בבחינת (משלי טו): לב שמח ייטיב פנים, זה בחינת המלאך, בחינת (ישעיה סג): ומלאך פניו הושיעם – שנתחזק על־ידי לב שמח. ועל־כן מקום המלאכים נקרא שחקים, על־שם שחוק ושמחה, כי עקר חזוק המלאכים – על־ידי שמחה כנ”ל:

וזה בחינת השמחה של תפלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, (שרב ירמיה) הוה בדח טובא, ואמר: תפלין קא מנחנא (ברכות ל, ועיין תר”י שם). הינו, כי על־ידי תפלין, מחין, נעשה בחינת המלאך כנ”ל, ועל־כן צריך שמחה, כדי לתן חזוק להמלאך כנ”ל. ועל־כן כשחלם לאדם חלום לא טוב, התקון הוא תענית, כי תענית הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צ): שמחנו כימות עניתנו. שעל־ידי תענית נעשה שמחה, ועל־ידי השמחה נותנין חזוק להמלאך ומתקנין ומכניעין את בחינת החלום רע, שהוא בחינת חלום על־ידי ש”ד, שבא על־ידי שאין חזוק בהמלאך כנ”ל. ועל־כן מי שאין רוצה להתענות על החלום, אומרים לו המיטיבין: לך אכל בשמחה לחמך (קהלת ט). הינו שיהיה אכילתו בבחינת שמחה, שעל־ידי־זה מחזק את המלאך ומכניע את השדים, שעל־ידם נתקלקל החלום על־ידי המאכלים כנ”ל:

ועקר חזוק המלאך הוא בניסן, כי ניסן ראש־השנה למלכים (ר”ה ב.), ואז נתחדש כל ההתמנות של כל אחד ואחד, ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם, ואזי נתחדש הרצון של השם יתברך, בחינת (דניאל ד): וכמצביה עבד בחיל שמיא. כי אז נותנין לכלם ההתמנות שלהם כרצונו יתברך, ואז יש להמלאכים שמחה, ונתחזקין. כי אז, בניסן, הוא זמן הגאלה, כי בניסן נגאלו, וזה ידוע, שעקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון, שהיו שדים מחממין אותו והוליד שדין וכו’ (עירובין יח: ב”ר פ’ כ’), והחמום הוא על־ידי חלישות המלאך כנ”ל, ומחמת זה היה גלות מצרים. ובניסן נגאלו, ונתתקן חטא אדם הראשון אז. נמצא, שבניסן נתחזק כח המלאך, שזה בחינת תקון חטא אדם הראשון, שנתתקן בניסן, בעת גאלת מצרים כנ”ל. וזה שכתוב (שמות ז): והוצאתי את צבאותי – בחינת מלאכים, שיצאו ונגאלו בניסן, כי אז נתחזקו ונתתקנו כנ”ל. ועל־כן עקר התחדשות הרצון, בחינת: וכמצביה עבד בחיל שמיא, הוא בניסן, כי אז הוא זמן תקון וחזוק שלהם כנ”ל.

אבל גם בכל השנה יכולין לחדש הרצון על־ידי השמחה, כי על־ידי השמחה נותנין חזוק בהמלאכים כנ”ל, ואזי נתעורר שמחה בהמלאכים כאלו נתחדש הרצון, בחינת: וכמצביה עבד בחיל שמיא, באותו היום, כאלו קבלו ההתמנות שלהם באותו היום. אבל עקר התחדשות הרצון הוא בניסן, ואזי הוא עקר חזוק שלהם. ואזי, בניסן, היה ראוי שיתבטל הטמאה הנ”ל לגמרי, מאחר שנתתקן ונתחזק כח המלאך, כנ”ל: