# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/5/14/

וזה בחינת: ראש־השנה, יום־כפור, סכות, שמיני עצרת. כי ראש־השנה הוא בחינת תקון האמונה, בבחינת (תהלים פט): אף אמונתך בקהל קדושים, כי אז נתקבצין כל הקהלות הקדושות, ועל־ידי־זה נתלקטין ונתקבצין כל לקוטי האמונה, בבחינת: אף אמונתך בקהל קדושים כנ”ל, ועל־ידי־זה נעשה תקון המחין כנ”ל.

וזהו ראש־השנה – ראש דיקא, כי נעשה ונתתקן בחינת מחין כנ”ל. וזהו בחינת החמשה חושים של המח, שכלם נמצאים בבחינת ראש־השנה, כי יש חמשה חושים בהמח, שהם: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, משוש – וכלם נמשכין מהמח, כי מהמח נמשכין גידין לכל אלו החושים, וכל אלו החושים נמצאים בבחינת ראש־השנה, שהוא בחינת ראש ומחין כנ”ל.

חוש הראיה בראש־השנה הוא בבחינת (דברים יא): תמיד עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. בראש־השנה נדון מה יהא בסופה (כמובא בפירש”י שם), שבראש־השנה רואה ומשגיח על כל השנה מה יהא בסופה, וזהו בחינת חוש הראיה. שמיעה הוא בחינת מה שהשם יתברך שומע קול צעקות ותפלות ותרועת עמו ישראל ברחמים. ריח זה בחינת (ישעיה יא): והריחו ביראת ה’, בחינת: ובכן תן פחדך ה’ אלקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת. טעם זה בחינת (בראשית כז): ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי – מפקודין דעשה (תקו”ז תי’ כא), הינו מה שהשם יתברך טועם בראש־השנה כל המעשים טובים של ישראל, וזהו בחינת חוש הטעם. משוש הוא בידים, כמו שכתוב בעבודה־זרה (תהלים קטו): ידיהם ולא ימישון. כי המשוש הוא בידים, וזהו בחינת שידו פשוטה לקבל שבים מראש־השנה עד יום־הכפורים (ר”ה יח), וזה בחינת חוש המשוש.

נמצא, שבראש־השנה הוא תקון המחין כנ”ל, ועל־ידי תקון המחין נעשין בחינת תפלין דמכסין על מחא, כי תפלין הם התנוצצות המחין. וזהו בחינת עשרת ימי תשובה, כי תשובה היא בחינת (ירמיה טו): אם תוציא יקר מזולל. וזהו בחינת תפלין, שנקראו יקר, כמו שאמרו: ויקר אלו תפלין, כנ”ל. (כי התפלין נעשין על־ידי תקון המחין, שהם נעשין על־ידי שמתקנין ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, בחינת מחין תפלין כנ”ל. וזהו בחינת: אם תוציא יקר מזולל, שהוא בחינת תשובה, והבן – נראה לי).

וביום־כפור, אז הוא גמר תקון חותם דקדשה, שהוא בחינת תפלין, הפך חותם דסטרא־אחרא כנ”ל, בבחינת: וביום צום כפור יחתמון. הינו, שבעשרת ימי תשובה נעשה בחינת תקון התפלין כנ”ל, וביום־הכפורים אז הוא גמר תקונם, כי אז נגמר גמר תקון חותם דקדשה, שהוא בחינת תפלין כנ”ל.

סכה זה בחינת תקון המלאך, כי “סוכה” בגימטריא "מלאך", בחינת חלום על־ידי מלאך, שנעשה על־ידי תקון המחין והתפלין כנ”ל. ועל־כן סכות הוא זמן שמחתנו, בחינת שמחה של תפלין, לתן חזוק להמלאך כדי שלא יזיקו המאכלים לקלקל את החלום כנ”ל, כי סכות הוא חג האסיף, שאוסף כל מיני מאכל, ועל־כן אז צריכין שמחה לחזק את המלאך, שזהו תקון המאכלים כנ”ל, ועל־כן סכות הוא זמן שמחתנו כנ”ל.

שמיני־עצרת זה בחינת מלכות, בחינת (שמואל א ט): זה יעצר בעמי, הנאמר במלך, שזה בחינת תקון המשפט, בבחינת (תהלים עב): משפטיך למלך תן, הינו בחינת תקון המשפט המבאר למעלה, שעל־ידי־זה נתבטל טמאה הנ”ל, כנ”ל. וזהו בחינת מה שמובא בכתבים, שבשמיני־עצרת הנקבא עוצרת הטפה, הינו בחינת תקון טמאה הנ”ל, שנתתקן בחינת החתים בשרו על־ידי בחינות הנ”ל, ונעצרת הטפה בקדשה, ואינה נשחתת, בבחינת החתים בשרו, חס ושלום: