# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/5/16/

וזהו בחינת הראה. כשהראה בשלמות, נעשין גם־כן כל הבחינות הנ”ל, כי הראה היא קר ולח. קר זה בחינת: וקר רוח איש תבונה, בחינת תקון האמונה על־ידי איש תבונה כנ”ל. לח זה בחינת הלחלוחית והשמנונית העולה אל המח, ונעשה בחינת מחין תפלין, כנ”ל.

גם כשהראה בשלמות, זה בחינת תקון השנה, כי השנה על־ידי הראה, כי הראה היא קר ולח, ועל־ידי קר ולח, על־ידי־זה עקר השנה. ועל־כן בשעת גשמים, אז הוא זמן שנה, כי אז ערב לאדם השנה מאד, וזה מחמת שהגשמים הם קר ולח, קרירות ולחות. וכן בבקר השנה ערבה גם־כן, כי אז יורד הטל, ואזי גם־כן הוא קר ולח, ועל־כן השנה ערבה אז גם־כן. נמצא, שעל־ידי הראה, שהיא קר ולח, הוא בחינת תקון השנה.

גם ראה, על־שם שהיא מאירת עינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין מט). וזהו בחינת שמחה, בחינת (משלי טו): מאור עינים ישמח לב. הינו בחינת תקון השמחה, שהוא חזוק המלאך כנ”ל.

גם הראה בשלמות זה בחינת תקון המשפט, כי מקום המשפט הוא בלב, כמו שכתוב: ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו. ועל־ידי קלקול המשפט, שעל־ידי־זה נופלין אהבות נפולות מן המרכבה כנ”ל, על־ידי־זה בא חמום הלב כנ”ל. נמצא, שחמום הלב זה בחינת קלקול המשפט. והראה מנשבת על הלב ומקררת החמום, שזהו בחינת תקון המשפט.

וזה בחינת (תהלים קמז): ישב רוחו יזלו מים. הינו, על־ידי נשיבת הרוח של הראה, שהיא מנשבת על הלב ומקררת חמום הלב, על־ידי־זה נעשה בחינת תקון המשפט. וזהו: יזלו מים, בחינת (עמוס ה): ויגל כמים משפט, שהוא בחינת תקון המשפט כנ”ל. וזהו ראה, על־שם שהיא מאירת עינים כנ”ל, זה בחינת (סנהדרין ו:): אין לדין אלא מה שעיניו רואות, שזהו בחינת תקון המשפט. וזהו: “מאירת” – ראשי־תבות: ת’וכו ר’צוף א’הבה מ’בנות י’רושלים, הינו בחינת תקון המשפט, שהוא תקון המרכבה, ששם האהבה דקדשה, בבחינת: מרכבו ארגמן ת’וכו ר’צוף א’הבה מ’בנות י’רושלים, כנ”ל. וזה בחינת (הושע ו): ומשפטיך אור יצא, וכמו שאנו אומרים: ותוציא כאור משפטנו, הינו על־ידי הראה, שהיא מאירת עינים, על־ידי־זה הוא בחינת תקון המשפט, בחינת: ותוציא כאור משפטנו:

וזה פרוש: אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זמנא חדא הוה קאזלינן במדברא, והוה אטמא דבשרא בהדן. פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבא. אדמיתינן ציבי, חלם אטמא, וטוינן. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינהו להנהו גמרי דהוו קא מלחשי. כי אתאי לקמה דאמימר, אמר לי: ההוא עשבא סמתרי הוה, הנהו גמרי דרתמא הוו: (ב”ב עד:)

הינו, שספר שפעם אחד הלך במדבר – זה בחינת תקון האמונה, בבחינת (ירמיה ב): לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ארץ לא זרועה זה בחינת פגם האמונה, שעל־ידי־זה נתקלקלו הזרעים כנ”ל, ולכתך אחרי במדבר זה בחינת תקון האמונה, שהאמינו בו יתברך והלכו אחריו במדבר, ותקנו בחינת ארץ לא זרועה, דהינו נפילת האמונה כנ”ל. והוה אטמא דבשרא בהדן. אטמא בשרא זה בחינת גרים, שהם ערלי בשר, שעל־ידם בא בחינת: החתים בשרו, כנ”ל. וזהו: אטמי בשרא – בחינת ערלי־בשר ובחינת החתים בשרו, כנ"ל. כי על־ידי עלית האמונה הנפולה נעשין גרים, שעל־ידם מתגבר, חס ושלום, חותם דסטרא־אחרא, בחינת: החתים בשרו, כנ"ל.

ופתחינן – הינו שתקננו בחינת החתים בשרו ונעשה בחינת חותם דקדשה, שהוא בחינת (שמות כח): פתוחי חותם קדש לה’, הינו בחינת תקון המחין כנ”ל. ונקרינן – זה בחינת: ושמתיך בנקרת הצור, בחינת צמצום המחין, שלא לצאת חוץ לגבול כנ”ל. ואנחנא אעשבא – עשבא זה בחינת כלליות המאכלים, כמו שכתוב (בראשית ט): כירק עשב נתתי לכם את כל. נמצא, שכלליות המאכלים הם בחינת עשבא. וזה: ואנחנא אעשבא – הינו אחר שהיינו מתקנים את המחין כנ”ל, הנחנו עצמנו אעשבא, הינו על המאכלים, לתקן את המאכלים, שלא יזיקו ויפגמו את החלום, חס ושלום. ותקון זה, הינו תקון המאכלים, נעשה על־ידי חזוק המלאך, שנתחזק על־ידי התחדשות הרצון, על־ידי השמחה כנ”ל.

וזהו: אדמיתינן ציבי – זה בחינת: וכמצביה עבד בחיל שמיא, בחינת התחדשות הרצון. הינו, שהיינו רוצים להביא הרצון, בחינת התחדשות הרצון, שזהו חזוק המלאך, שעל־ידי־זה הוא תקון המאכלים כנ”ל. וזהו: אדמיתינן ציבי חלים – הינו שבתוך שהיינו עוסקים בתקון המאכלים על־ידי התחדשות הרצון, חלם לנו חלום. וזהו: חלים, לשון חלום. גם חלים הוא לשון התקשרות והתחברות, כי החלום היה מחבר משני כחות: מכח המלאך וכח השד, מחמת שעדין לא נתתקנו המאכלים כנ”ל. וזהו: וטוינן – לשון תענית (ע’ דניאל ו, פסחים קז), הינו שהיינו מתענים. כי התענית מביא שמחה, שהוא תקון החלום כנ”ל.

כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא – הינו כשחזרנו ובאנו לחדש ניסן, שהוא אחר שנים־עשר חדשי השנה, כי ניסן תחלת החדשים, והוא ראש־השנה למלכים, ואז הוא חזוק המלאך כנ”ל, ואף־על־פי־כן: חזינהו להני גמרי דקא מלחשי, דהינו שגם לבתר תריסר ירחי שתא, שהוא ניסן, אז גם־כן עדין היו בוערים הגחלים, הינו בחינת חמום הלב, שעל־ידי החמימות בא טמאה הנ”ל, חס ושלום. ובאמת בניסן הוא חזוק המלאך כנ”ל, והיה ראוי שיתבטל אז הטמאה הנ”ל לגמרי – כי אתינא לקמה דאמימר, אמר: הנהו עשבא דסמתרי הוו, הינו, שהמאכלים הנ"ל, שהם בחינת עשבא כנ"ל, של סם־תרי הוו, שהיה כלול בהם שני כחות: סם חיים וסם מות, דהינו כח המלאך וכח השד כנ"ל. כי קדם תקון המאכלים, אזי נתערב בהן כח השד כנ"ל, ואזי הם בחינת סמתרי, סם־תרי, כי הם כלולים משני כחות: כח המלאך וכח השד כנ"ל,

וזהו: הנהו עשבא דסמתרי הוו, כנ”ל. הנהו גמרי דרתמא הוו. רתמא הינו רתם, כמו שפרש רש”י, זה בחינת תקון המרכבה, בחינת (מיכה א): רתם המרכבה. הינו, שהודיע לו אמימר, שהחמימות בא מפגם המרכבה, על־ידי עוות המשפט כנ”ל, שלזה אין תקון כי־אם על־ידי קשור המרכבה, בחינת: רתם המרכבה. וזהו “ריתמא” – ראשי־תבות: ת’וכו ר’צוף א’הבה מ’בנות י’רושלים. שמנפילת האהבה הזאת בא החמימות הנ”ל, ואין תקון כי־אם על־ידי בחינת: רתם המרכבה, הינו קשור המרכבה, בחינת: מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, כנ”ל:

וזהו: תקעו בחדש שופר. תקעו זה בחינת: היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, בחינת חרדת הגוף, בחינת: וקר רוח איש תבונה. הינו בחינת איש תבונות, שעל־ידו נתתקן האמונה כנ"ל. בחדש שופר – הינו בהתפארות חדש, דהינו התפארות וגאוה חדשה שנתגלה. הינו בחינת גרים, שהם מכניסין גאוה בישראל, שנעשין על־ידי שמעלין האמונה הנפולה כנ”ל. וזהו: בכסה ליום חגנו. בכסה – זה בחינת תפלין דמכסין על מחא, כי מהגאוה הנ"ל נעשה תפלין, על־ידי המגני־ארץ, שהם מתקנין ומעלין פגם הגאוה, שהיא בחינת: החתים בשרו. ועושין מזה בחינת חותם דקדשה, בחינת תפלין כנ"ל. וזהו: ליום חגנו – הינו ראש־השנה, שהוא בחינת ראש ומחין, שאז נעשין כל הבחינות הנ”ל. כי חק לישראל הוא, חק לשנא דמזונא (ביצה טז), בחינת תקון המאכלים כנ”ל. משפט לאלקי יעקב – זה בחינת תקון המשפט, הכל כנזכר לעיל:

(שיך לעיל לפסוק וחמלתי עליהן וכו’): ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות ולהתנהג בפשיטות, לעשות מעשה עבדות לעבדו יתברך בעבדות בתמימות, בלי חכמות, כי זה בחינת סתרי תורה, שהתורה נסתרת ונעלמת שם, כי כשעושה עבדות פשוטים, ובאמת בודאי יש בהם תורה גבוה מאד, רק שאין יודעין מה שיש בהם. נמצא, שהתורה שיש בהם הוא נסתר ונעלם, בחינת סתרי תורה. וסתרי תורה הוא בחינת (שה”ש ז): חמוקי ירכיך – מה ירך בסתר, אף דברי־תורה בסתר, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה מט:), ועל־ידי־זה נעשה תקון המשפט, בבחינת: חמוקי ירכיך כמו חלאים וכו’, שהם השתין שמחוללין ויורדין עד התהום (כשדרז”ל שם ע”א בסוכה), בחינת (תהלים לו): משפטיך תהום רבה. הינו בחינת המשפט שנפל עד התהום. ועל־ידי העבדות הנ”ל, שהם בחינת סתרי־תורה, בחינת: חמוקי ירכיך, בחינת: שתין, שהם מחוללין עד התהום, הם בוקעין ויורדין עד התהום ומעלין את המשפט מנפילתו, מבחינת: משפטיך תהום רבה, בבחינת (תהלים מב): תהום אל תהום קורא, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (תענית כה:): כשמנסכין את המים בחג, תהום אומר לחברו: אבע מימך. הינו, שהתהומות קורין זה לזה, שישובו ויחזרו המשפט שנפל אליהם, כדי שיחזר ויתתקן המשפט, בבחינת: ויגל כמים משפט. וזהו: אבע מימך, בחינת: ויגל כמים משפט, הינו שיביעו ויחזרו המשפט שנפל אליהם, שיתתקן בבחינת: ויגל כמים משפט, כנ”ל. נמצא, שעל־ידי עשיות ועבדות בפשיטות נעשה תקון המשפט: