# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/5/2/

והתקון לזה הוא, שצריכין לחתר ולמצא המים שמשם גדלה האמונה. ואלו המים הם בחינת עצות, שמשם גדלה האמונה, בבחינת (ישעי’ כה): אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן. שעל־ידי העצות גדלה האמונה.

ועצות הם בחינת עמק הלב, הינו כשנתקלקל ונופל האמונה, עד שאין מועיל אפלו קול צעקה, שהוא קול בלא דבור כנ”ל, אזי צריכין לצעק מן הלב לבד, בבחינת (איכה ב): צעק לבם אל ה’, שהוא צעקת הלב לבד, בלי קול, בבחינת (תהלים קל): ממעמקים קראתיך ה’ – מעמקא דלבא. ועמק הלב זה בחינת עצות, בבחינת (משלי כ): מים עמקים עצה בלב איש. ועל־כן כשאין מועיל קול צעקה מחמת נפילת האמונה, אזי צריכין לצעק מן הלב לבד, בלי קול, רק מעמקא דלבא, ועל־ידי־זה נתגלין העצות כנ”ל, שהם בחינת: מים עמקים עצה וכו’.

ועל־ידי העצות שנתגלין בעולם, (דהינו שיודעין בעולם לתן עצה לנפשם, כל אחד ואחד מה שצריך), על־ידי־זה גדלה האמונה, בבחינת: עצות מרחק אמונה אמן, כנ”ל. ואזי חוזר ונתתקן כל הבחינות הנ”ל, כי העצות הם בחינת פלא, בחינת: אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק וכו’, ועל־ידי־זה נתתקן ומקבל רפואה להמכות המפלאות, שהם בחינת: והפלא ה’ את מכתך וכו’. גם תפלה היא בחינת פלאות, בחינת (שמות טו): נורא תהלות עושה פלא. וכן זכות אבות, בבחינת (תהלים עח): נגד אבותם עשה פלא:

וזהו: ואנכי תרגלתי לאפרים (הושע יא) – זה בחינת עצות, כמו שכתוב (שמות יא): העם אשר ברגליך – ההולכים אחר עצתך. קחם על זרועתיו – זה בחינת זכות אבות, שהם זרועות עולם. ולא ידעו כי רפאתים – כי באמת על־ידי־זה נעשה רפואה כנ”ל:

וזהו בחינת בריאת העולם, ברישא חשוכא והדר נהורא. חשך זה בחינת העדר העצה, בבחינת (איוב לח): מי זה מחשיך עצה במלין. ואחר־כך, כשנתגלה העצה, שהוא בחינת עמק, בחינת מים עמקים, זה בחינת (שם יב): מגלה עמקות מני חשך. וכל מה שנתגלה יותר האור, דהינו העצה, ונדחה החשך, שהוא העדר העצה, נתגדל האמונה ביותר.

כי עקר גדול האמונה הוא בבחינת (תהלים צב): ואמונתך בלילות. דהינו כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום, נתגדל האמונה ביותר, וכן הולכת ונגדלת מעט מעט, כפי מה שנדחה מהלילה ונתקרב יותר אל היום, עד שבאור היום, אז נתגדל האמונה בשלמות, בבחינת (איכה ג): חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואז, באור היום, הוא עקר צמיחת הרפואה, בבחינת (ישעי’ נח): אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח. נמצא, שעל־ידי התגלות העצה, שהיא בחינת התגלות האור מן החשך, דהינו שנדחה החשך, שהוא בחינת לילה, ונתגלה האור, בחינת יום, על־ידי־זה נתגדל האמונה כנ”ל, ועל־ידי־זה עקר הרפואה, בבחינת: אז יבקע כשחר אורך וארכתך וכו’:

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי. כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז:). עזי זה בחינת אמונה, בחינת (תהלים צג): לבש ה’ עז התאזר, בחינת (ישעי’ יא): והיה צדק אזור מתניו, ואמונה אזור וכו’. והדר אמרי – אמרי בחינת הרפואה, בחינת (שם נז): אמר ה’ ורפאתיו. וזהו “אמר”, ראשי־ תבות: א’ש מ’ים ר’וח, שמשם הרפואה. הינו מפני מה עקר הרפואה על־ידי אמונה, כי צריך להקדים אמונה בתחלה, ואחר־ כך זוכין לרפואה. והשיב: כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא. הינו, כי זה הוא בחינת בריאת העולם, שברישא חשוכא וכו'. כי עקר גדול האמונה – על־ידי העצה, שהיא בחינת: מגלה עמקות מני חשך. כי אין האמונה נגדלת בשלמות, רק באור היום, ועל־כן צריכין לקבל הרפואה רק על־ידי אמונה, כי צמיחת הרפואה היא רק באור היום, בבחינת: אז יבקע כשחר אורך וכו', כנ"ל: