# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/5/3/

ולדלות ולגלות המים הנ”ל, דהינו העצות, לזה צריכין איש תבונות, בבחינת: מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה. וזה שכתוב (דברים לב): כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה. כי כשאין תבונה, עצתו אבודה, כי התגלות העצה – על־ידי איש תבונה כנ”ל. ואיש תבונות הוא מי שיש לו נשמה, בבחינת (איוב לב): ונשמת שדי תבינם.

וצריך לזכך ולצחצח הנשמה, וזה נעשה על־ידי שממשיך המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שזה בחינת שדי, שהוא בחינת צמצום, כי שדי – על־שם שאמר לעולמו די (כמובא בפירש”י פ’ מקץ, וע’ ב”ר פ”ה ופ’ מו, חגיגה יב), ועל־ידי־זה מצחצח הנשמה. וזהו: ונשמת שדי תבינם – שעל־ידי בחינת שדי, דהינו המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על־ידי־זה מצחצח הנשמה, ואזי הוא איש תבונות כנ”ל. כי על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים, על־ידי־זה נכפל ונתרבה פרנסתו, כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים, זה בחינת בריאה, כי נעשה עתה בריאה חדשה על־ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום, שזה עקר הבריאה, ואזי תכף כשנעשה איזה בריאה, אזי השם יתברך נותן פרנסה תכף, כי השם יתברך מפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים (ע”ז ג:), ותכף שיש בריאה, תכף השם יתברך נותן פרנסה, כי הנשמה לבד אינה צריכה פרנסה, וכן הגוף לבד אינו צריך גם־כן פרנסה, ועקר צרך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף, דהינו שתופא דנפשא ובשרא, אז צריכין פרנסה, ועל־כן על־ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וגופים, שזה בחינת בריאה, בחינת שתופא דנפשא וגופא, על־ידי־זה נתרבה ונכפל פרנסתו, כי תכף כשיש בריאה, נותן השם יתברך פרנסה כנ”ל.

וזה בחינת (ברכות סג): כל המשתף שם שמים בצערו – דהינו שממשיך ומשתף רוחניות אלקות לתוך הצמצום, שהוא בחינות צער, אזי כופלין לו פרנסתו, כי על־ידי־זה נתרבה הפרנסה כנ"ל. שנאמר: והיה שדי בצריך, וכסף תועפות לך. שדי זה בחינות הצמצום, בחינות המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום, בחינת משתף שם שמים בצערו, על־ידי־זה: וכסף תועפות לך, הינו רבוי הפרנסה כנ"ל, ועל־ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו, כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה, כמו שכתוב (משלי יג): צדיק אוכל לשבע נפשו, ושביעת הנפש זה בחינת הצחצחות, שמצחצח נשמתו על־ידי אכילתו, בבחינת (ישעיה נח): והשביע בצחצחות נפשך. ואזי, כשמצחצח נשמתו, אזי הוא איש תבונות, בחינת: ונשמת שדי תבינם כנ”ל. ועל־ידי־זה נתגלין העצות כנ”ל, ומשם גדלה האמונה וכו’ כנ”ל: