# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/5/7/

ולהנצל מזה הוא על־ידי המגנים שבדור. כי יש מגני־ארץ, שהם מגנים עלינו ומצילין אותנו, כי הם מכניעין החותם דסטרא־אחרא, שנעשה על־ידי הגאוה כנ”ל, בבחינת (איוב מא): גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר, שהם סוגרין ומכניעין חותם דסטרא־אחרא, שהיא בחינת תאוה הנ”ל, שנעשה על־ידי גאוה כנ”ל. ועל־ידי שהם מכניעין זאת התאוה, שהוא בחינת חותם דסטרא־אחרא, על־ידי־זה נעשה בחינת תפלין, מחין, שהם בחינת חותם דקדשה, בחינת (שיר־השירים ח): שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך (ע’ תיקון א ותיקון כב).

כי עקר תקון המחין – על־ידי שבירת תאות נאוף, כי עקר המח על־ידי לחות הגוף, כי המח הוא כמו נר דולק, והלחות שבגוף הם עולין להמח, ונעשין שמנים אל המח. נמצא, שעקר המחין – על־ידי לחות ושמנונית הגוף. על־כן על־ידי שמכניעין תאוות נאוף, ואין יוצאין לחות ושמנונית הגוף לחוץ, על־ידי־זה עולין הלחות אל המח ונעשה שמנים, שזה עקר המחין. על־כן על־ידי המגנים הנ”ל, שמכניעין תאוה זו, על־כן הם עושין על־ידי־זה בחינת תפלין, מחין, כנ”ל, כי הם מעלין לחות הגוף מבחינת החתים בשרו, ועושין מזה מחין, בחינת תפלין, כי תפלין הם התנוצצות המחין, ועל־כן נקראו התפלין יקר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה טז:): ויקר – אלו תפלין, כי התפלין נעשין על־ידי תקון תאות נאוף, שהיא בחינת: אשת איש נפש יקרה תצוד, כנ”ל. ועל־כן נקראין התפלין פאר, כי נעשין על־ידי תקון הגאוה וההתפארות, שמביאין הגרים כנ”ל.

וזה בחינת (שמות ג): ומשה היה רעה – משה הוא הדעת, בחינת מחין, תפלין, הוא רועה דקדשה, הפך רועה זונות (משלי כט). וזה בחינת שבעה רועים דקדשה, בחינת משה היה רועה, בחינת תפלין, שין של שלשה ראשים, שין של ארבעה ראשים, שהם בחינת שבעה רועים הנ”ל. וזה בחינת שדי של תפלין, זה בחינת הצמצום, שצריך כל אחד ואחד לצמצם את מחו ושכלו, שלא להניח את המח לצאת חוץ לגבול שיש לו, שלא יהיה משוטט המח במה שאין לו רשות לפי מדרגתו, בבחינת (חגיגה יג): במפלא ממך אל תדרש, במכסה ממך אל תחקר. שזהו בחינת שדי, בחינת צמצום, כי שדי – שיש די באלקותו לכל בריה (כמובא בפירש”י פ’ לך), הינו שכל בריה יש לו די וגבול באלקותו יתברך, שאסור לו לילך בשכלו כי־אם עד הגבול, לא יותר, כי כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו, שאפלו בקדשה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו, בחינת: במפלא ממך אל תדרש וכו’, בחינת (שמות יט): פן יהרסו אל ה’ לראות וכו’*. וזה בחינת (שם לג): ושמתיך בנקרת הצור, הנאמר במשה בעת שזכה לראות ולהשיג מה שהשיג, הינו שהבטיחו השם יתברך להגן עליו, שיהיה נסתר בנקרת הצור, דהינו בחינת צמצום, שלא יצא המח לשוטט חוץ לגבול שהיה לו:

*פי כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בידיעת אלקותו, לפי ערכו ומדרגתו כי מה שנחשב להקטן במעלה בחינת במופלא ממנו שהוא למעלה ממדרגתו, וצריך לצמצם שכלו שם זה אצלו בחינת במופלא ממנו והאדם הגדול ממנו במעלה הגבוה הוא יכול להשיג זאת רק שהוא יש לו צמצום וגבול אחר גבוה ממנו ששם הוא צריך לצמצם שכלו וכן אדם הגבוה עוד יותר גם זה אינו נחשב אצלו בחינת במופלא ממנו רק שיש לו צמצום וגבול גבוה עוד יותר וכן בכל אדם ואדם לפי מדרגתו נמצא שלכל אדם וכל בריה יש לו צמצום וגבול מיוחד בהשגת אלקותו יתברך לפי מדרגתו שעד זה הגבול מותר לרדוף מחשבתו להשיג ממנו יתברך, לא יותר וזה בחינת שדי, שדרז"ל שיש די באלקותו לכל בריה היינו שכל בריה ובריה יש לו די וגבול וצמצום באלקותו היינו בידיעת אלקותו היינו שכל בריה ובריה יש לו די וצמצום וגבול מיוחד בפני עצמו בידיעת אלקותו כפי מדרגתו וזהו שיש די באלקותו לכל בריה