# י

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/7/10/

ועל־ידי כלליות בן ותלמיד, על־ידי־זה מי שהוא איש־חיל, ואינו ההפך (שקורין: רע־מזל, שלימזל), הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון, דהינו שיאיר לו הרצון בעת האכילה, וישתוקק ויכסף מאד אליו יתברך ברצון מפלג, בלי שום ידיעה, שלא ידע כלל מה הוא רוצה. וזה בחינת (תהלים קמה): ואתה נותן להם את אכלם בעתו. בעתו זה בחינת הארת הרצון הנ”ל, בחינת (במדבר כג): כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי שבת פ”ב): עתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי־השרת. מחצה זה בחינת מקיפים, שהם המחצה של השכל, ולעתיד יהיה מחצות המקיפים של הצדיקים למעלה ממקיפים של מלאכי־השרת, ואז יהיה השגתם בחינת מה, בחינת: מה פעל אל. וזאת ההארה של בחינת מה, הוא בחינת הארת הרצון, שהוא למעלה מן הכל, והוא מתגלה בעת האכילה, בבחינת: ואתה נותן להם את אכלם בעתו – בעתו דיקא, בחינת הארת הרצון, שהוא בחינת מה, בחינת: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה וכו', בחינת מקיפים הנ"ל, שהם בחינת מה, שזהו בחינת הארת הרצון כנ"ל:

ומה שמתגלה הארת הרצון בעת האכילה דוקא – דע, כי מי שרוצה לחגר מתניו להיות מפרנס, לתן פרנסה להתלויים בו, הוא צריך שיהיה איש־חיל, ולא יהיה ההפך, שקורין: “רע־ מזל” “שלימזל”, כי צריך שיהיה לו קצת ממשלה, כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות, כמו שכתוב במלך: (דניאל ד) אילנא די חזית די רבה ותקף וכו’ ומזון לכלא בה, אנת הוא מלכא.

ועל־כן מי שרוצה לקבל פרנסה, צריך שיהיה לו קצת ממשלה, כדי שיהיה לו איזה שיכות עם המלכות. וזה בחינת (רות ב): לעת האכל גשי הלם – אין הלום אלא מלכות (זבחים קב). כי צריך שיהיה לו ממשלה, בחינת מלכות, לעת האכל, כי על־ידי־זה נמשך הפרנסה כנ”ל.

ועל־כן כשהבעל חוגר מתניו נגד אשתו, ומחיב עצמו לפרנסה, כמו שכתוב בכתבה: ואנא אפלח ואוקיר ואזון וכו’, אז נותנים לו קצת ממשלה, כמו שכתוב (בראשית ג): והוא ימשל בך. כי על־ידי הממשלה הוא יכול להמשיך הפרנסה כנ”ל.

וכן כל השרים – כל מי שצריך לתן פרנסה יותר לאנשים רבים התלויים בו, הוא צריך שיהיה לו יותר ממשלה, כדי שיוכל להמשיך הפרנסה על־ידי המלכות כנ”ל.

והמלכות מקבל הפרנסה מן בחינת הידים שיש בים החכמה, דהינו הרמזים, שהם בחינת ידים, כמו שכתוב (משלי א): נטיתי ידי ואין מקשיב, ופרש רש”י דהינו רמזים, כי כשהחכם מגלה חכמתו, לפעמים אומר איזה דבור, שמרמז בו רמזים לתלמידיו, דהינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפרוש, רק על־ידי הרמזים שיש בהדבור הם מבינים כונתו. ואלו הרמזים הם בחינת ידים, בחינת: נטיתי ידי כנ”ל, וזהו בחינת הידים שיש בים החכמה, בבחינת (תהלים קד): זה הים גדול ורחב ידים.

ומאלו הידים מקבל בחינת המלכות את הפרנסה, בבחינת (שם קמה): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, הינו שהפרנסה נמשכת מבחינת הידים הנ”ל. וזהו: ומשביע לכל חי רצון – בחינת הארת הרצון, שמתגלה בתוך הפרנסה כנ”ל, בבחינת: ואתה נותן להם את אכלם בעתו, כנ”ל. כי מחמת שהמלכות מקבל הפרנסה מידים אלו שיש בים החכמה, על־כן מתגלה שם, בתוך האכילה והפרנסה, הארת המקיפים, שהם בחינת הארת הרצון כנ”ל, כי המקיפים מאירים בים החכמה שמגלה החכם כנ”ל.

וזה בחינת: זה הים גדול ורחב ידים וכו’, לויתן זה יצרת לשחק בו. לויתן זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (ישעיה כז): לויתן נחש בריח, לויתן נחש עקלתון, ופרש רש”י: מלכות. וזהו: לשחק בו – בחינת שחקים, ששם שוחקין מן (חגיגה יב:), דהינו פרנסה. הינו, שהמלכות בחינת לויתן מקבל הפרנסה מן הידים שיש בים החכמה, שזהו בחינת: זה הים גדול ורחב ידים, כנ”ל, וכשמגיע הפרנסה להמלכות, שם היא נשחקת ונכתשת לתן לכל אחד ואחד חלק פרנסה כפי מה שראוי לו. וזהו: לשחק בו – בחינת שחקים, ששם שוחקין מן, כי הפרנסה, שהיא בחינת מן, נשחקת ונכתשת אצל בחינת המלכות, שהוא בחינת לויתן, שמקבל הפרנסה מבחינת: זה הים גדול ורחב ידים, הינו מן הידים שיש בים החכמה, שהם בחינת רמזים כנ”ל.

וזהו: כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו. כי הכל מסתכלין ומצפין על פרנסה, והמלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות של כל באי עולם, מה שכלם מצפין ומסתכלין על פרנסה, ועם אלו הבטחונות עולה המלכות ומקבל פרנסה מן ידים הנ”ל. וזהו: כלם אליך ישברון, הינו על־ידי הבטחונות הנ”ל, שכלם ישברון אליו, ומצפין ומסתכלין על פרנסה, על־ידי זה נמשך הפרנסה על־ידי המלכות כנ”ל. וזהו: לתת אכלם בעתו – בעתו דיקא, בחינת הארת הרצון, שמתגלה בתוך הפרנסה, שהוא בחינת: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, בחינת: ואתה נותן להם את אכלם בעתו, בחינת: פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, כנ"ל:

וזהו: כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם (תהלים מד). ימינך וזרועך – זה בחינת הידים הנ”ל, שבהם מתגלה הארת המקיפים, שהוא בחינת הארת הרצון כנ”ל. וזהו: ואור פניך כי רציתם, כי המקיפים הם אור הפנים, וזה: כי רציתם, כי הם בחינת הארת הרצון, כנ”ל:

וזהו: אשריך ארץ שמלכך בן־חרין ושריך בעת יאכלו (קהלת י). חרות זה בחינת יובל, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כי “יובל” הוא אותיות: ו’כל ב’ניך ל’מודי י’י (ישעיה נד), דהינו כלליות בן ותלמיד, כי בניך זה בן, למודי ה’ הם תלמידים, ומכלליות בן ותלמיד, שהוא בחינת יובל, בחינת חרות, משם מקבל המלכות הפרנסה כנ”ל. וזהו: אשריך ארץ שמלכך בן חורין שמלכות מקבל הפרנסה מבחינת חרות, בחינת יובל וכו’ כנ”ל. וזהו: ושריך בעת יאכלו. בעת, זה בחינת התגלות הרצון, שמתגלה בשעת אכילה, בחינת: כעת יאמר וכו’ כנ”ל.

וזה בחינת (תענית ה:): אין מסיחין בסעדה, כי אז, בשעת סעדה, מאיר הארת הרצון, שהוא בחינת הארת המקיפים, שהם בחינת שתיקה, בחינת: שתק, כך עלה במחשבה, כנ”ל: