# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/7/11/

וזה בחינת חנכה. כי ענין חנכה, דע, כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה לפעל בקשתו ביום־הכפורים, דהינו בקשת סלח נא, כן יש לו חנכה, כי על־ידי סלח נא נעשה חנכה, כי משה רבנו בקש (במדבר יד): סלח נא לעון העם הזה, על חטא המרגלים, ועל־ידי חטא המרגלים גרמו חרבן בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית כט), שהשם יתברך אמר להם: אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות. כי אותו הלילה, ליל תשעה באב היה, שבו נחרב בית־המקדש, ומשה רבנו בקש על זה סלח נא, כי בזה החטא והפגם תלויים כל העוונות, כי על־ידי־זה הפגם נחרב בית־המקדש.

ובזמן שבית־המקדש היה קים, היינו נקיים מעוונות, כמו שכתוב (ישעיה א): צדק ילין בה, ופרש רש”י, כי תמיד של שחר היה מכפר על עברות של לילה, ותמיד של בין־הערבים היה מכפר על עברות של יום, כי ישראל עם קדוש, לפי גדל רוחניותם ודקותם אין יכולין לשא עליהם המשא של עון אפלו יום אחד, על־כן אנו צריכין את בית־המקדש, שיכפר עלינו בכל יום. ומעת אשר חרב בית־מקדשנו, אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות, כי אין מי שיכפר בעדנו. ומשה רבנו, עליו השלום, שידע כל זאת, על־כן מסר נפשו על ישראל, ובקש: סלח נא לעון העם הזה וכו’, כי ידע שבזה החטא תלוי חרבן הבית, שהוא כולל כל החטאים כנ”ל, וכשזכה לפעל בקשתו, מזה נעשה בחינת חנכת־הבית, בחינת חנכה, הפך חרבן הבית.

וכן כל אחד, כפי מה שזוכה לפעל בקשת סלח נא ביום־ הכפורים, שעל־ידי־זה נתתקן פגם חרבן הבית, כמו־כן נעשה בחינת חנכת־הבית, בחינת חנכה. נמצא, שחנכה נעשה על־ידי סלח נא, כנ”ל, ועל־כן רמז משה רבנו, עליו השלום, צרוף “חנוכה” בפסוק סלח נא, כי “סלח נא לעון העם ה’זה כ’גדל ח’סדך ו’כאשר נ’שאתה” וכו' – הוא ראשי־תבות "חנוכה", כי חנכה נעשה על־ידי סלח נא וכו’, כנ”ל.

וכן כל הבחינות הנ”ל, כלם כלולים בבית־המקדש, כי בית־ המקדש כלול מבחינות בן ותלמיד, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית טז): למה נקרא שמו הר המוריה. שממנו הוראה יוצאה לישראל – זה בחינת תלמיד. גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש שה”ש ע”פ ערשנו רעננה): למה נקרא שמו חדר המטות. שעל־ידו פרים ורבים ישראל – זה בחינת בן.

ועל־כן בית־המקדש במקום הגרן (שמואל–ב כד), זה בחינת פרנסה, שנמשך על־ידי כלליות בן ותלמיד, כנ”ל. וזה בחינת לחם־הפנים שהיה בבית־המקדש, זה בחינת האכילה והפרנסה, שנמשך על־ידי כלליות בן ותלמיד, שבו נתגלה אורות המקיפים, שהם בחינת אור הפנים כנ”ל, כי אור הפנים זה בחינת ש”ע נהורין, כידוע, וש”ע הוא שתי פעמים “הקף”, כמובא. וזה בחינת (תהלים קד): להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד, הינו שבתוך האכילה מתגלה הארת המקיפים, שהוא בחינת אור הפנים, בחינת: להצהיל פנים משמן ולחם וכו’. ועל־כן מצות חנכה בשמן, כי חנכה הוא בחינת חנכת־הבית, שעל־ידי־זה נמשך פרנסה, ונתגלה אור הפנים, שזה בחינות לחם הפנים, בחינות: להצהיל פנים משמן ולחם וכו’, כנ”ל. וזה בחינות (במדבר ו): יאר ה’ פניו אליך ויחנך ויחנך – זה בחינות חנכה, שעל־ידו נתגלה אור הפנים, בחינת: יאר ה’ פניו וכו’, כנ”ל.

ומשה רבנו זכה לסוד חנכה על־ידי שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן לבו עליהם להסתכל בצרתם, כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי כנ”ל, ועקר צרת ישראל הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ”ל, ועל־כן בקש עליהם סלח נא כנ”ל, ועל־ידי־זה נעשה בחינת חנכה, בחינת חנכת־הבית, שבזה תלוי תקון כל הבחינות הנ”ל, כנ”ל.

וזהו חנוכה – חנו־כה, הינו כ”ה בכסלו. “כסליו” הוא אותיות: ו’ירא י’י כ’י ס’ר ל’ראות (שמות ג). כי משה רבנו נתן לבו להסתכל בצרתן של ישראל. וזהו: כי סר לראות – לשון סר וזעף (מלכים–א כא). ועקר צרתן הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ”ל, והשם יתברך כשראה שהוא נותן לבו על זה, קראו אליו ויאמר: משה משה, ויאמר הנני – הנני לכהנה, הנני למלכות, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (מ”ר שמות פ”ב). הנני לכהנה – זה בחינת חנכת־הבית, כי משה שמש בשבעת ימי המלואים, כמו שכתוב (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו (זבחים קב). גם כהן הוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כי בכהן נאמר (ויקרא י): להורות את בני ישראל. להורות – לשון הוראה, זה בחינת תלמיד. גם להורות, לשון הריון, בחינת בן. הנני למלכות – זה בחינת מלכות הנ”ל, שעל־ידו נמשך הפרנסה, שבו נתגלה אור הפנים כנ”ל. וזה בחינת (בראשית יד): ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לאל עליון. מלכי צדק מלך שלם – זה בחינת מלכות. הוציא לחם ויין – הינו בחינת פרנסה, שנמשך על־ידי המלכות כנ”ל. והוא כהן – זה בחינת כהנה הנ”ל, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, שמשם נמשך הפרנסה על־ידי המלכות, כנ”ל: