# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/7/13/

ועל־כן כשמעינים ומדברים מאיזה חדוש שחדש החכם שבדור, אזי נופל יראה על זה שמדבר ומעין בהחדוש. כי כשחוזרים את החדוש, אזי נתעורר ונתגלה ים החכמה, שמשם מקבל המלכות את הפרנסה, ואזי בא בחינת המלכות להמשיך פרנסה, ועקר היראה היא במלכות, כי מלכות היא מקור היראה, כמו שאמרו (אבות פ”ג): אלמלא מוראה של מלכות. ואזי נתעורר היראה של החכם שחדש זה החדוש, כי הכל תלוי ביראה, כי צריך שיהיה לו יראה, כדי שיהיו דבריו נשמעין, וכדי שיתקימו דבריו כנ”ל, ועל־כן כשחוזרים את החדוש, שאזי בא בחינת המלכות לקבל משם פרנסה, ומלכות הוא בחינת יראה כנ”ל, ועל־ידי־זה נתעורר יראה של החכם הנ”ל, על־כן נופל יראה על זה שמעין בהחדוש:

וזה פרוש: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור. נזדעזע רבי יהושע, וננער רבי אליעזר. אמר לו: מה זה, יהושע, מפני מה נזדעזעת. אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית, שנאמר: עיניו כעפעפי שחר (ב”ב עד:):

רבי אליעזר ורבי יהושע – זה בחינת בן ותלמיד. רבי אליעזר, זה בחינת בן, שהשגתו בחינת מה, בחינת: מה חמית וכו’, בחינת: כי לא יראני האדם, בחינת: עין לא ראתה אלקים זולתך וכו’, כנ”ל. וזה בחינת רבי אליעזר, כי “אליעזר”, ראשי־תבות: ע’ין ל’א ר’אתה א’לקים ז’ולתך י’עשה וכו', שזה בחינת בן כנ"ל. רבי יהושע – זה בחינת תלמיד, שהשגתו הוא בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת: ואראה את ה’, שזהו בחינת ההשגה של דרי מטה, שצריך לעוררם ולהקיצם שלא יתיאשו עצמן כנ”ל, בבחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר. ולהראות להם כי מלא כל הארץ כבודו. וזה בחינת רבי יהושע, כי “יהושע” הוא ראשי־ תבות: יחיו מתיך נבלתי י’קומון ה’קיצו ו’רננו ש’וכני ע’פר. ומשה רבנו, שהוא בחינת חכם הדור, שהוא מאיר בבן ותלמיד כנ”ל, על־כן היה לו בן שהיה שמו אליעזר, ותלמיד ששמו יהושע. כי אליעזר בן משה הוא בחינת רבי אליעזר הגדול הנ”ל, כמובא במדרש (במדבר פ’ יט) על פסוק: ושם האחד אליעזר – האחד המיחד, כי משה רבנו בקש על זה, שיהיה רבי אליעזר מיוצאי חלציו, ונתקים כן:

וזה: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'. “מעשה” הוא “מה ש”ע”, כמובא בכתבים, הינו בחינת מקיפים הנ”ל, שהם בחינת ש”ע נהורין של אור הפנים, בחינת מה כנ"ל. וזה: שהיו באין בספינה, הינו שרבי אליעזר ורבי יהושע, שהם בחינות בן ותלמיד, היו מהלכין בים החכמה, ששם מתגלין אורות המקיפים.

וזה בחינת ספינה, לשון ספון וטמון, בחינת המקיפים, שהם ספונים וטמונין מעין כל, (כי הם בחינת: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כנ”ל). וזה בחינת (משלי לא): היתה כאניות סוחר – לשון סחור סחור, בחינת מקיפים, שהם בחינת ספינה, כנ”ל:

וזה: והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור. כי השגת רבי אליעזר, שהוא בחינת בן, הוא בחינת שנה, בחינת: עין לא ראתה וכו', בחינת מה, בחינת: מה חמית וכו' כנ"ל. אבל השגת רבי יהושע, שהוא בחינת תלמיד, בחינת דרי מטה, הוא בחינת נעור, בחינת: ואראה את ה', בחינת: מלא כל הארץ כבודו, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר. וזה: והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור, כנ”ל.

נזדעזע רבי יהושע, וננער רבי אליעזר. ננער רבי אליעזר – זה בחינת כלליות בן בתלמיד, כי צריך לכלל בן בתלמיד, להראות לבחינת בן בחינת ההשגה של התלמיד, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל, וזהו: וננער רבי אליעזר, הינו שרבי אליעזר, שהוא בחינת בן, בחינת שנה כנ”ל, נכלל בבחינת תלמיד, שהשגתו בחינת נעור כנ”ל.

אמר לו: מה זה, יהושע – מה דיקא, זה בחינת השגה של בחינת בן, שהוא בחינת מה כנ”ל. זה בחינת כלליות תלמיד בבן, כי התלמיד צריך שיהיה נכלל בבחינת בן, שהוא בחינת מה, כדי שיהיה לו יראה כנ”ל. וזה (דברים י): מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. מה דיקא, כי צריך שיהיה נכלל בבחינת מה, כדי שיהיה לו יראה כנ”ל. וזה: מה זה, יהושע – הינו שרבי אליעזר הביא את רבי יהושע לבחינת השגה של מה, כדי שיהיה רבי יהושע, שהוא בחינת תלמיד, נכלל בבן כנ”ל.

מפני מה נזדעזעת. אמר לו: מאור גדול ראיתי בים – שראה אור גדול בים החכמה. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית וכו’ – לויתן זה בחינת מלכות, בחינת: לויתן זה יצרת לשחק בו, כלם אליך ישברון וכו', כנ"ל. הינו, שהשיב לו, שראה עיניו של לויתן, דהינו מה שבחינת מלכות מלקט ומקבץ כל הבטחונות של כל באי עולם, שכלם עיניהם תלויות ומצפין על פרנסה, ומלכות, בחינת לויתן, מקבץ כל אלו הבטחונות, ונכנס עמהם לים החכמה לקבל משם פרנסה. ועל־ידי־זה נזדעזע רבי יהושע, כי נפל עליו יראה, מחמת שנכנס בים החכמה, ששם נתגלה בחינת מלכות, שבא לקבל פרנסה, שזה בחינת עיניו של לויתן, כנ”ל, ועל־ידי־זה נופל יראה, כי מלכות הוא מקור היראה, כנ”ל:

וזה: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו’. שנתים ימים – זה בחינת תקופות הימים, תקופות השנים הנ”ל, שהם בחינת עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך, שהוא למעלה מהזמן, ששם סדר הזמנים הוא בחינת מקיפים כנ”ל, שהם כל התענוגים והשעשועים של עולם הבא כנ”ל. ופרעה זה בחינת יובל, כמובא בזהר (ויגש דף רי.), דכל נהורין אתפרעין ואתגלין מנה: (והשאר לא באר)

וזה בחינת קבורת משה, שהוא בחינת המקיפים, שהם טמונים מעין כל. וזה: עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה, הנאמר בקבורת משה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה יד), זה בחינת כל הנ"ל, בחינת: כי כל בשמים ובארץ. שצריך הצדיק שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל שיהיה לו בחינת כל, כנ”ל, להראות לעליונים שהם למטה, שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, בחינת: מה חמית וכו’. ולהפך, תחתונים נדמה להם למעלה, כי הם משיגים שמלא כל הארץ כבודו, בחינת: ואראה את ה’:

עוד יש בזה דברים נעלמים הרבה, ולא באר רק קצת, קצת ראשי־פרקים. כי משה רבנו היה ענו (במדבר יב), וענוה גדולה מכלם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע”ז כ:). ויש עוד צרוף של חנכה, שהוא מרמז בפסוק (דברים לד): ויהושע בן נו’ן מלא רו’ח חכמ’ה כי סמ'ך משה את ידי’ו עליו, בסופי־תבות יש צרוף “חנוכה”, כי בזה הפסוק מרמז כל הבחינות של המאמר הנ”ל: “מלא” זה בחינת: ומלאו את הארץ, המבאר לעיל, וכן "רוח חכמה" – כי סמך משה ידיו וכו', כל זה מבאר לעיל במאמר הנ"ל. גם בענין היראה, כי יש חמש גבורות, שהם חמש אימות, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת עז:), ויש אלף וארבע מאות וחמש גבוראן, המובא בזהר הקדוש (במדבר דף קלז:), שנכללים הגבורות זה בזה עד אלף וארבע מאות וחמש. וכל אלו הדברים לא באר כלל, כי אלו הדברים נאמרו וכו’:

התורה הזאת מדברת מכל העשר ספירות שפע הכתר, חכמה ובינה, ידים, גם יראה. גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות צו): המונע הלכה מפי תלמיד, כאלו מונע ממנו חסד, ופורק ממנו יראת־שמים. גם בן ותלמיד – בן, איתא בזהר הקדוש (יתרו דף עט:): מה שמו, דא חכמה. מה שם בנו, דא תפארת. תלמידים, הם למודי ה’, דא נצח הוד. כל, דא יסוד, ומלכות הנ”ל. ראה, היא איברים הפנימיים. ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים. (אשרי אזנים שכך שומעות. אשרי העם שככה לו וכו’):