# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/7/5/

אמנם, מי שרוצה לדבר עם חברו ביראת־שמים כנ”ל, הוא צריך שיהיה לו יראת־שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין אצל חברו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו:): כל מי שיש בו יראת־שמים, דבריו נשמעין. וגם כדי שיתקימו דבריו אצל חברו, כי לפעמים מדבר אחד עם חברו, ותכף ומיד עובר והולך הדבור מלב חברו, ואינו מתקים אצלו כלל. על־כן צריך לזה יראת־שמים, כי מי שיראת־חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקימת (אבות פ”ג), הינו שיש קיום לדבריו אצל חברו. נמצא, מי שרוצה להכניס דעת בחברו, הוא צריך שיהיה לו יראת־שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין וכדי שיתקימו דבריו. וזהו: אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלקים (תהלים נה). הינו כשאין נשאר דעתו אחריו על־ידי בן או תלמיד, שזה בחינת חליפות כנ”ל, זה סימן שלא יראו אלקים, כי על־ידי יראה נשאר דעתו אחריו כנ”ל: