# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/8/12/

וזה בחינת הראה. כשמזג הראה בשלמות, נמצאין בה כל הבחינות הנ”ל, כי זה הבעל־כח הנ”ל, שמתפלל תפלה בבחינת דין, שעל־ידי־זה מוציא כל הקדשה מהסטרא־אחרא, בחינת: ויעמד פינחס ויפלל, הוא בחינת ציר נאמן לשולחיו, כי הוא מוסר נפשו בשביל ישראל. וזה בחינת הראה, בבחינת (משלי כה): כצנת שלג ביום קציר כן ציר נאמן לשולחיו. וצנה וקרירות הוא בחינת הראה, כי הראה מקרר חמימות הגוף, כי אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא (תיקון יג, דף כז:).

שלמות הדעת הנ”ל הוא בבחינת הראה, כי עקר הדעת והמחין הוא על־ידי שמנונית הגוף. כי השכל דולק כמו נר על־ידי שמנונית הגוף, והראה היא מעלה שמנונית הגוף אל המח על־ידי הנשימה של הראה. גם על־ידי הנשימה נתקים כל השמנונית של הגוף, שעל־ידי־זה עקר קיום השכל. ועל־כן נקראין המחין נשמה, בבחינת (איוב לב): ונשמת שדי תבינם. כי עקר המח והדעת – על־ידי הנשימה כנ”ל. וזה בחינת (משלי כ): נר ה’ נשמת אדם, כי השכל הוא נר דולק על־ידי השמנונית שבגוף, שמתקימין ועולין אל המח על־ידי הנשימה של הראה. נמצא, שעקר קיום הדעת – על־ידי הראה.

גרים הנ”ל זה בחינת: הבל נחת הבל סלק, הנאמר בהראה, כמובא (בת”ז תי’ סט דף צו.). כי יש הבלים בעולם, שהם בחינת (ירמיה י נא): הבל המה מעשה תעתעים, הינו הבלי עולם של שטות. וכשמקבלין אלו הבלים ומכניסין אותם בתוך תורה ותפלה, ונעשה מהם הבלים דקדשה, זה בחינת גרים, כי מהבל מעשה תעתועים נעשה הבל דקדשה של תורה ותפלה, שזה הוא בחינת גרים. וזה בחינת: הבל נחת הבל סלק, הנאמר בהראה, שמקבלת הבל ומוציאה הבל, הינו בחינת גרים, הנעשין על־ידי שמקבלין הבלים של העולם, שהם בחינת: הבל המה מעשה תעתעים, ומעלין אותן לבחינת הבל דקדשה על־ידי תורה ותפלה כנ”ל.

התגלות הכבוד הנ”ל זה בחינת (משלי ג): כבד את ה’ מהונך – אל תקרי מהונך, אלא מגרונך, והגרון יוצא מהראה.

התפשטות הנבואה הנ"ל, זה בחינת הרוח של כנפי ראה, שהוא בחינת רוח־נבואה, בחינת (שמואל–ב כג): רוח ה’ דבר בי.

תקון המדמה הוא בבחינת הראה, כי שנה ודמיון הוא תלוי בהראה, כי עקר שנה ודמיון הוא על־ידי קר ולח, ועל־כן בעת הגשמים אז נופל שנה על האדם, והראה היא קר ולח, שעל־ידי־זה בא שנה ודמיון, הינו הדמיונות הבאין לאדם בעת השנה, שזה בחינת כח המדמה.

חדוש העולם בבחינת הראה, זה בחינת (תהלים קד): תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה, בחינת הרוח של כנפי ראה. והחדוש העולם הוא בבחינת השגחה, בחינת ארץ־ישראל, וזה בחינת הראה, בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין מט): למה נקרא שמה ראה. שמאירת את העינים – זה בחינת: תמיד עיני ה’ אלקיך בה וכו’, הנאמר בארץ־ישראל, שהוא בחינת השגחה כנ”ל. נגון ושיר חדש הנ"ל בבחינת הראה, זה בחינת: קרא בגרון אל תחשך, כשפר הרם קולך. והגרון הוא הראה כנ"ל, ושם הוא בחינת הנגון כנ"ל, שהוא בחינת "כשפר" וכו' כנ"ל. תקון הריח והיראה, שהוא מזונא דנשמתא, שנתתקן על־ידי כל בחינות הנ”ל, הוא בבחינת הראה, כי צרוף הריאה הוא סופי־תבות: ה’ רוע’י ל’א אחס’ר (תהלים כג). ה’ רועי לא אחסר, זה בחינת מזונא דנשמתא, וזהו: לא אחסר – בחינת (שם לד): כי אין מחסור ליראיו, הינו בחינת יראה, שהיא בחינת ריח, שהוא מזונא דנשמתא כנ”ל:

וזה פרוש מאמר רבותינו זכרונם לברכה על עוג מלך הבשן: אמר: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי. אזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי, ואשדי עליהו. עקר טורא בת תלתא פרסי, ואותבה ארישה. איתי עלה קומצא ונקבוה, ונחת עלה אצוארה. בעא למשלפה, משכוה שנה להאי גיסא ולהאי גיסא. משה כמה הוי, עשר אמין. שקל נרגא בת עשר אמין, ושור עשר אמין, ומחיה בקרסלה, וקטלה (ברכות נד:):

כי עוג היה אחיזתו בימין, כמובא (זוהר חקת דף קפד), והיה יונק מבחינת הדעת דקדשה, כי מסטרא דימינא מחא חורא ככספא (תקון ע, דף קיח), ועל־כן רצה להתגבר על ישראל. וזה שאמר: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי. מחנה ישראל – זה בחינת קדשת המחנה של ישראל, בחינת (דברים כג): והיה מחניך קדוש. ועקר קדשת מחנה ישראל הוא על־ידי שמירה מתאות נאוף, מבחינת מקרה־לילה, חס ושלום, כמו שכתוב שם בפרשה. ועקר השמירה מתאוה זו הוא על־ידי בחינות תלתא פרסי, הינו תלת מחין, שכל אחד ואחד הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו כנ”ל. וזהו: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי – הינו עקר הקדשה של מחנה ישראל, שיהיו קדושים מתאוה זו, ממקרה־ לילה, חס ושלום, הוא על־ידי בחינת תלתא פרסי, הינו תלת מחין, שהם מחצה פרוסה בפני התאוה ההיא כנ”ל.

אזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי, ואשדי עליהו. טורא זה בחינת התפלה, בבחינת: והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי. וזהו: בת תלתא פרסי, כי התפלה נמשכת גם־כן משלש המחין, שהם בחינת מחצות פרוסות, שמשם נמשך שלשה מיני רחמנות, שהם בחינות שלש תפלות ביום כנ"ל, הינו שהסטרא־אחרא, שיש לה יניקה מן הדעת, חס ושלום, בחינת עוג, היא רוצה לעקר, חס ושלום, תפלות ישראל, להמשיכם אליהם ולבלעם, חס ושלום, כנ"ל. וזהו שאמר: ואשדי עליהו, כי עקר רצונו הוא רק להמשיך אליו תפלות ישראל להתאחז בהם, אבל אחר־כך, כשהם אצלו, חס ושלום, אזי מרצה לחזר ולהשליכם על ישראל, כי מאחר שכבר ינק מהם, אזי אף־על־פי שהוא מעצמו מחזיר ומשליכם לישראל, עדין הם פגומים על־ידי שיש לו יניקה מהם, כי רחמי רשעים אכזרי כנ"ל, ועל־כן כשהוא יונק, חס ושלום, מהרחמנות ומתפלות ישראל, אף־על־פי שהוא נותנם מעצמו לישראל, אף־על־פי־כן הם פגומים על־ידי אחיזתו בהם כנ"ל. וזה שאמר: ואשדי עליהו, כי אחר־כך שיעקרם ויבלעם, חס ושלום, הוא רוצה לחזר ולהשליכם לישראל, כי כבר הם פגומים על־ידו כנ"ל. [כי מאחר שהסטרא־אחרא לא נכנעת, רק מעצמה היא מחזרת לישראל, על־כן הם פגומים. אבל כשמוציאין ממנו בעל־כרחו, על־ידי מטה עז כנ"ל, אזי הסטרא־ אחרא נכנעת לגמרי, ואז חוזר הכל אל הקדשה בשלמות, והבן – נראה לי].

אזל עקר טורא בת תלתא פרסי ואותבה ברישה – הינו שהתגבר ועקר תפלות ישראל, שהם בחינת טורא בת תלתא פרסי כנ”ל. ואותבה ברישה – שהמשיך התפלות, שהם בחינות דעת ורחמים, לתוך הראש והמח שלו, שזה בחינת: והנחש היה ערום, כנ"ל. איתי קומצא – זהו בחינות התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת קמוץ ודין, בחינות מטה עז הנ”ל. ונקבוה – זה בחינת: נקבת במטיו ראש פרזו (חבקוק ג). כי על־ידי התפלה, שהיא בבחינת קמוץ ודין של הבעל כח הנ”ל, שהוא בבחינת מטה עז, על־ידה משברין ומכניעין אותו כנ”ל. כי היא עומדת בבית־הבליעה שלו, בבחינת: בצוארו ילין עז.

וזהו: ונחת אצוארה – שהיא עומדת בצוארו, בבחינת: בצוארו ילין עז, כנ"ל. וזהו: בעא למשלפה – כי הוא מכרח להוציא ולהקיא כל הקדשות של התפלות והדעת שבלע, בבחינת: חיל בלע ויקאנו כנ"ל. וזהו: משכוה שנה וכו' – כי לא די שהוא מקיא ומוציא קדשת תפלת ישראל וכו', אף גם מבטנו יורישנו אל. הינו שמכרח להוציא עצמות חיותו ממש, שזהו בחינת גרים. וזהו בחינת: משכוה שנה, בחינת: מעיו עשת שן (ש"ה ה), הינו שמכרח להוציא עצמות חיותו מתוך קרבו ומעיו, בבחינת: מבטנו יורישנו אל, בחינת: רדה בקרב אויביך, כנ”ל.

משה כמה הוי, עשר אמין – משה הוא בחינת נבואה, כי משה רבן של כל הנביאים. וזה בחינת עשר אמין, בחינת עשרה מדרגות של נבואה. כי על־ידי מטה עז הנ”ל, שעל־ידו נתגלה הכבוד כנ”ל, על־ידי־זה זוכין לנבואה כנ”ל. שקל נרגא בת עשר אמין – נרגא זה בחינת כלי־מלאכה של מעשה בראשית, וזהו: בת עשר אמין – בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת כלי־מלאכה של מעשה בראשית, כי על־ידי נבואה זוכין לאמונה, שהיא בחינת עשרה מאמרות, שהם כלי־מלאכה של מעשה בראשית, כי על־ידי אמונה מאמינים בחדוש העולם, שהשם יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות כנ”ל. ועל־ידי אמונה זוכין לחדוש העולם שלעתיד, ואז יתער שיר חדש הנ”ל.

וזהו: ושור עשר אמין – זה בחינת השיר שלעתיד, שהוא שיר פשוט וכו’, שהוא יוד אותיות, בחינת עשר אמין. וזהו: ושור – זה בחינת (שיר־השירים ב): מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות. הרים וגבעות הם בחינת ריחות, בבחינת (שם ד): אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. הינו הריחות הגדלים בגן על־ידי קול הנגון שהוא משקה את הגן כנ”ל. וזה בחינת: מדלג על ההרים מקפץ וכו’ – זה בחינת הנגון הנ”ל, שעל־ידו גדלים הריחות, שהם בחינת הרים וגבעות. וזהו: מדלג וכו’ – זה בחינת המדות של הנגון, שקורין “מאסין”, שהם נעשין על־ידי דלוג וקפיצה על הנימין שבכנור. וזהו בחינת ושור עשר אמין, הינו בחינת הנגון הנ”ל, שהוא בחינת: מדלג על ההרים וכו’ כנ”ל, כי על־ידי בחינות הנ”ל זוכין לזה הנגון. וזה הנגון הוא בחינת הקול הנ”ל, בחינת קול יעקב, שהוא מכניע עקב דסטרא־אחרא, וזהו: ומחיה בקרסלה וקטלה – שהכה והכניע עקב דסטרא־אחרא על־ידי בחינת קול הנגון הנ"ל, שהוא בחינת קול יעקב, שהוא מכניע עקב דסטרא־אחרא, בבחינת: וידו אוחזת בעקב עשו, כנ"ל:

וזה פרוש: תקעו בחדש שופר. תקעו – זה בחינת התגלות הכבוד, בחינת: ותקעתיו יתד במקום נאמן, והיה לכסא כבוד. בחדש – זה בחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש הנ”ל. וזהו בחינת שופר, בחינת הרם כשפר קולך כנ”ל. והדר מפרש איך זוכין על־ידי התגלות הכבוד, שהוא בחינת תקעו, לבחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש, שהוא בחינת בחדש שופר – וזהו: בכסה ליום חגנו. בכסה – זה בחינת נבואה, בחינת (בראשית יח): המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, שזה בחינת נבואה, בחינת (עמוס ג): כי לא יעשה ה’ אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ליום חגנו – הוא ראש־השנה, זה בחינת אמונה, שנתתקן על־ידי תקון כח המדמה, שהוא בחינת חג, בבחינת (ישעיה מד): ובמחוגה יתארהו. יתארהו, הינו תארים ושבחים, שהם בחינת כח המדמה.

כי כל התארים והשבחים שאנו מדמין אותו יתברך, הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות השכל הוא יתברך מפשט לגמרי מכל השבחים והתארים. נמצא, שכל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה. ועל־כן כשהמדמה מברר ומתקן, אז יכולים לסדר שבחים ותארים לו יתברך, כי כשאין המדמה מתקן, אזי אין יודעים כלל לתאר אותו יתברך כביכול בשבחים ותארים, כי כל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה כנ”ל. וזה בחינת חג, בחינת: ובמחוגה יתארהו. ועל־ידי־זה נתתקן האמונה, שהיא בחינת ראש־השנה, כי עקר ראש־השנה, שאז הוא חדוש העולם, כי בתשרי נברא העולם, הוא תלוי באמונה כנ”ל.

וזה: בכסה ליום חגנו – כי עקר תקון המדמה והאמונה היא על־ידי נבואה כנ"ל, ועל־כן ראש־השנה, שהוא בחינת אמונה, עקר ראש־השנה תלוי בסיון, שהוא קבלת התורה, שעל־ידי־זה נתתקן האמונה כנ"ל. ועל־ידי תקון המדמה והאמונה, שנתתקן על־ידי נבואה, בחינת: בכסה ליום חגנו – על־ידי־זה זוכין לבחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש הנ"ל, שהוא בחינת בחדש שופר. וכל זה נמשך מבחינת התגלות הכבוד, בחינת תקעו כנ"ל, כי על־ידי התגלות הכבוד זוכין להתפשטות הנבואה וכו' כנ"ל. וכלל כל הבחינות האלו נעשין על־ידי בחינת: כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, שהוא בחינת מטה עז הנ"ל, כנ"ל, שעל־ידי־זה נעשין כל הבחינות הנ"ל, כנ"ל: