# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/8/2/

אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ”ל, הוא על־ידי תפלה. כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים (כמבואר בפ”ב דאבות), ועקר הרחמים תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה יא): לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים. כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום הזק ואכזריות, כי יתפשט הרחמנות על־ידי הדעת, כי עקר הרחמים תלוי בדעת. ולפעמים, כשהסטרא־אחרא יונקת מן הרחמנות, אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות, ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו, ואפלו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות, כי על־ידי שהם יונקים מן הרחמנות, נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, כי רחמי רשעים אכזרי (משלי יב), ועל־כן גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו הוא בבחינת אכזריות, כי נתקלקל על־ידי שהם יונקים מן הרחמנות, חס ושלום, כנ”ל.

וזה בחינת (איכה ד): גם תנים חלצו שד – זה בחינת רחמנות דסטרא־אחרא, בחינת: כשד משדי (ישעיה יג). כי שדי הוא בחינת רחמנות דקדשה, בבחינת (בראשית מג): ואל שדי יתן לכם רחמים, שהוא בחינת תפלה, שהוא שדוד המערכות. ועל־ידי שד משדי, בחינת הרחמנות דסטרא־אחרא, בחינת: גם תנים חלצו שד – על־ידי־זה: בת עמי לאכזר, כי על־ידי־זה שהם יונקים מן הרחמנות, על־ידי־זה גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו נפגם ונעשה אכזריות, כנ”ל. ועל־ידי־זה שנתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, נפגם הדעת, בבחינת: כל הכועס, חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים סו:). ואזי נקטן הדעת, ונעשה בבחינת מחין דקטנות, ואזי הם יונקים, חס ושלום, מפגם הדעת, בבחינת (בראשית ג): והנחש היה ערום. הינו דעת דסטרא־אחרא, שיונק על־ידי נפילת הדעת דקדשה, שנפגם על־ידי אכזריות וכעס, כנ”ל.

ומזה בא, חס ושלום, תאות נאוף, כי המח הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו, כי אין אדם עובר עברה אלא־אם־כן נכנס בו רוח־שטות (סוטה ג). אבל כשהמח והדעת שלם, הוא מגן בפני התאוה הזאת.

כי יש שלשה מחין, וכל אחד ואחד הוא בחינת מחצה פרוסה בפני זאת התאוה. ומאלו השלשה מחין נמשך שלשה מיני רחמנות, כי יש שלשה מיני רחמנות, בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק (בראשית כא): אם תשקר לי ולניני ולנכדי – עד כאן רחמי האב על הבן (ב”ר וירא פ’ נד והובא בפירש”י שם), שהם בחינת שלשה מיני רחמנות, והם נמשכין משלשה מחין, כי מח הבן – ממח האב (תיקון יח).

וזה בחינת שלש תפלות ביום, כי כל תפלה ותפלה הוא בחינת מח מיחד מאלו השלשה מחין, שהם בחינת שלשה מיני רחמנות התלויים במח, כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים כנ”ל, ועל־כן כשהדעת נפגם, חס ושלום, כנ”ל, מזה בא, חס ושלום, תאות נאוף כנ”ל, ואזי, כשנפגם הרחמנות והדעת, אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים, ואז התפלה בבחינת דין, וכשהתפלה בבחינת דין, אז הסטרא־אחרא בולעת את התפלה, חס ושלום, כי עקר יניקת הסטרא־אחרא היא מבחינת דינים, שהם מחין דקטנות, בחינת אלקים, כידוע, ועל־כן הם נאחזין, חס ושלום, בתפלה זו שהיא בחינת דין, ובולעין אותה, חס ושלום: