# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/8/3/

ואז, כשהתפלה בבחינת דין, אז צריכין בעל כח גדול, שיוכל להתפלל תפלה בבחינת דין. כמו פינחס בעת שקנא על מעשה זמרי, כמו שכתוב (תהלים קו): ויעמד פינחס ויפלל. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מד): שעשה פלילות עם קונו. הינו תפלה בבחינת דין, כי קנא על מעשה זמרי, שהוא בחינת (איוב לא): כי הוא זמה והוא עון פלילים. הינו שהוא עוון שצריכין לזה תפלה בבחינת דין, שהוא בחינת פלילים, בחינת: ויעמד פינחס ויפלל. כי כשיש פגם תאות נאוף, חס ושלום, שאז התפלה בבחינת דין, והסטרא־אחרא בולעת אותה, חס ושלום, אז צריכין בעל כח גדול, שיתפלל תפלה בבחינת דין, כמו בעת שהיה מעשה זמרי, שהצרך פינחס להתפלל תפלה בבחינת דין.

כי כשזה הבעל־כח מתפלל תפלה בבחינת דין, ואזי הסטרא־ אחרא רוצה לבלע אותה, כי היא בולעת תמיד התפלות שהם בבחינת דין כנ”ל, ואזי, כשהיא רוצה לבלע זאת התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין, אזי זאת התפלה היא עומדת בבית הבליעה שלו, בבחינת (שם מא): בצוארו ילין עז. הינו התפלה של הבעל־כח הנ”ל, שהוא בחינת מטה עז, היא עומדת לו בצוארו, בבית הבליעה שלו, ואזי הוא מכרח לתן הקאות, הינו שהסטרא־ אחרא מכרח להקיא ולהוציא כל הקדשות של הדעת והרחמנות והתפלות שבלע, בבחינת (שם כ): חיל בלע ויקאנו. ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדשה שבלע, אף גם הוא מכרח להקיא ולהוציא עצמות החיות שלו ממש, בבחינת: מבטנו יורישנו אל. הינו שמוציא ומקיא עצמות חיותו ממש.

וזהו בחינת גרים שמתגירין, שהם היו תחלה מעצמות הסטרא־ אחרא ממש, ועכשו חוזרין אל הקדשה, כי הסטרא־אחרא מכרח להקיא ולהוציא עצם חיותו ממש, שזהו בחינת גרים כנ”ל.

וזה בחינת (תהלים קי): מטה עזך ישלח ה’ מציון רדה בקרב איביך. בקרב דיקא, בחינת: מבטנו יורישנו אל, כי מטה עז, הינו התפלה של הבעל־כח הנ”ל, היא יורדת בקרבו ממש, כי על־ידה הוא מוציא ומקיא עצמות חיותו ממש, מקרבו ומבטנו, בחינת: מבטנו יורישנו אל, כנ”ל. וזה בחינת (שם עד): אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים. כי על־ידי מטה עז הנ”ל הוא משבר ראשי תנינים על המים, הינו הסטרא־אחרא והנחש, שהיתה יונקת מן הרחמנות והדעת, שהיא בחינת: כמים לים מכסים, בחינת: והנחש היה ערום, כנ”ל. ועל־ידי מטה עז הנ”ל, הינו התפלה של הבעל־כח, בחינת פינחס, על־ידי־זה הוא מוציא קדשת הדעת והתפלות שבלע, ומשבר ראשי תנינים על המים כנ”ל, כי התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין, בבחינת: ויעמד פינחס ויפלל – היא עומדת בבית הבליעה של הנחש, ועל־ידי־זה הוא מכרח להקיא ולהוציא הכל כנ”ל. וזהו צרוף “ויפלל” – ראשי־תבות: ו’השלך ל’פני פ’רעה י’הי ל’תנין (שמות ז). כי צריכין להשליך מטה עז, שהיא בחינת התפלה הנ”ל, להתנין, בבחינת: והשלך לפני פרעה יהי לתנין. שמשליכין בכונה המטה עז לפני הסטרא־אחרא כדי שיהיה להתנין, הינו כדי שיבלע התנין את התפלה הזאת, כי על־ידי־זה מוציאין ממנו כל הקדשות שבלע, כי היא עומדת בבית הבליעה שלו כנ”ל:

וזה בחינת: וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא. קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק (זבחים קטז). כי עמלק טמא את ישראל בפגם תאות נאוף, כמו שכתוב (דברים כה): אשר קרך בדרך, בחינת מקרה־לילה, חס ושלום, שבא על־ידי בחינת עמלק, כי עמלק יונק מבחינת הדעת, בבחינת (במדבר כד): ראשית גוים עמלק, שזה בחינת: והנחש היה ערום כנ”ל, שעל־ידי־זה בא, חס ושלום, טמאת התאוה הזאת כנ”ל, וזה בחינת מלחמת עמלק. והתקון לזה הוא בחינת קריעת ים־סוף, בחינת: אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים. הינו בחינת מטה עז הנ”ל, שעל־ידי־זה מוציאין ממנו מימי הדעת שבלע מן הקדשה כנ”ל. ועל־ידי־זה: וישמע יתרו, הינו בחינת גרים, כי על־ידי מטה עז הנ”ל, שהוא בחינת קריעת ים־סוף, בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו’, שהוא מתקן ומכניע מלחמת עמלק כנ”ל, על־ידי־זה נעשין גרים, בחינת וישמע יתרו, כי מוציאין ממנו גם עצמות חיותו, שהוא בחינת גרים כנ”ל: