# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/977/8/6/

וזה בחינת רפואה, כי כל בחינות הנ”ל הם בחינת רפואה. כי התגלות הכבוד הנ”ל זה בחינת זריחת השמש, בבחינת (ישעיה ס): וכבוד ה’ עליך זרח. ועל־ידי זריחת השמש בא רפואה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב”ב טז:): אדלי יומא אדלי קצירי, כמו שכתוב (מלאכי ג): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. כי רוח־נבואה שנתפשט על־ידי התגלות הכבוד, זה בחינת הרפואה הבאה על־ידי זריחת השמש, בבחינת (משלי יח): רוח איש יכלכל מחלהו. ועקר התגלות הכבוד הוא על־ידי התפלה הנ”ל, שעל־ידה העננים, שהם הסטרא־אחרא והקלפות, כלים והולכים, ואז נעשין גרים, ונתגלה הכבוד כנ”ל.

וזה בחינת סליחת העוון, שבא על־ידי רבוי התפלות, שעל־ידי־ זה השמש זורחת, שעל־ידה בא רפואה. כי העון הוא בחינת ענן, שמחשיך אור השמש, כי טבע העוונות הם בחינת חשך, כמו שכתוב (ישעיה כט): והיה במחשך מעשיהם. וזה בחינת החולאת, כי עקר החולאת באה מעוונות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת נה): אין יסורין בלא עון, שנאמר: ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. כי העוונות הם בחינת עננים, שמחשיכים אור השמש, שעל־ידה הרפואה, ועל־ידי התפלה נתכפרין העוונות, כי התפלה מכפרת, כי היא במקום קרבן, כמו שכתוב (ישעיה נו): והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי, עולותיהם וזבחיהם. וכשנתכפרין העוונות, זה בחינה שהעננים כלים והולכים, בבחינת (שם מד): מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך וכו’. ואזי הוא בחינת זריחת השמש, שמשם הרפואה, כי עקר החולאת היא בחינת העוון, שהוא בחינת ענן וחשך, שמחשיך אור השמש, שהוא בחינת רפואה. וכשנסלח העוון, הוא בחינת שהענן כלה, ואז השמש זורחת, ואזי בא רפואה כנ”ל. וכל זה בא על־ידי התפלה, שהיא מכפרת עוונות כנ”ל.

ועקר התפלה, שעל־ידה נסלח העוון ונצולין מהחולאת, הוא בא על־ידי שנתוסף שכן מישראל, כי כל מה שנתוסף שכן מישראל, נתרבה ונתגדל התפלה במאד מאד. וזה בחינת הקבוץ של ישראל, כי כל מה שנתקבצין ונתרבין ביותר נפשות ישראל ביחד, נתרבה ונתגדל ביותר מאד מאד בית התפלה, כי שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות עשרים וארבעה בתים, חמש – מאה ועשרים בתים וכו’, עד שאין הפה יכול לדבר, והלב לחשב, כדאיתא בספר יצירה. נמצא, שכל מה שנתוסף אבן אחת, נתרבין הבתים ביותר מאד מאד בכפלי כפלים כנ”ל. והנפשות הם בחינת אבנים, בבחינת (איכה ד): תשתפכנה אבני קדש וכו’, והבתים זה בחינת: כי ביתי בית תפלה. נמצא, שכל מה שנתוסף ונתרבה נפש אחת להקבוץ של ישראל, נתרבה ונתגדל מאד בית התפלה, כי עכשו, כשנתוסף עוד נפש אחד להקבוץ, נעשין צרופים אחרים חדשים הרבה מאד מאד כפלי כפלים כמה וכמה פעמים כנ”ל, ועל־כן כשנתוסף שכן מישראל, כגון במקום שדרים שם יהודים, כשנתוסף עליהם עוד שכן מישראל, אזי נתרבה ונתגדל התפלה במאד מאד, כי נתוסף נפש אחת להקבוץ כנ”ל. ועל־ידי רבוי התפלה, על־ידי־זה סליחת העון, שהוא בחינת רפואה כנ”ל.

וזה בחינת (ישעיה לג): ובל יאמר שכן חליתי. כי על־ידי שנתוסף שכן, על־ידי־זה נצולין מהחולאת כנ”ל, כי: העם היושב בה נשוא עון, כי על־ידי השכן נתרבה התפלה, ואזי הוא בחינת נשיאות עון כנ”ל, ועל־ידי־זה בא רפואה, ונתבטל החולאת כנ”ל:

[ודע, שלפעמים הוא בחינת נשוא־עון על־ידי הקבוץ כנ”ל, ולפעמים הוא בחינת, חס ושלום (שם נג): אכן חלינו הוא נשא. כי כשאין בני הקבוץ זכאים, אזי אין זוכים לבחינת נשוא־עון, ואז הצדיק מכרח לקבל על עצמו יסורין בשביל ישראל, ואין נצולים מחולאת רק העולם, אבל לא הצדיק, חס ושלום, כי הוא מקבל יסורים בשביל ישראל, בחינת: אכן חלינו וכו’. אבל כשהם זכאים ותפלתם הגונה, אזי הוא בחינת: העם היושב בה נשוא עון, ואז נצול גם הצדיק מחולאת, בבחינת: ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עון, כנ”ל]: