# ב.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/1048/2/

עקר השמחה היא מן המצוות, ועקר השמחה הוא בלב; כי כל חד כפום מה דמשער בלבה גדלת הבורא ויחודו ואחדותו יתברך שמו, ראוי לו לשמח מאד בכל מצוה ומצוה שעושה, שזוכה לעשות רצון השם יתברך, הבורא היחיד הקדמון הנצחי יתברך שמו לנצח. ועקר השמחה של כל המצוות שעושין בכל השנה, הם מתקבצין יחד בשלש רגלים, וזהו השמחה של יום טוב, כי אז מתקבץ ומתעורר השמחה הקדושה הזאת של כל הנקדות טובות של כל המצוות שעושין בכל השנה. וצריך כל אחד להתגבר מאד להמשיך על עצמו השמחה הקדושה הזאת של המצוות, שהוא שמחת יום טוב - בכל השנה כלה; מכל שכן וכל שכן ביום טוב קדש בעצמו, שאז חיבים לשמח מאד מאד, כמו שכתוב: “ושמחת בחגך”, כי אז מתקבץ יחד השמחה של כל המצוות, אשר אין שעור וערך לשמחה הזאת, כאשר יבין כל אחד בלבו כנ”ל:	(תורה ל’ אות ה’)