# ג.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/1228/3/

כשאדם מכניס בתוך שכלו מחשבות חיצוניות, אזי נתמעט קדשת שכלו כפי המקום של המחשבה פגומה שהכניס בתוך מחשבתו, ועל זאת המחשבה פגומה מתלקטים ומתחברים כל המדות וכל התאוות רעות ומגנות. נמצא שכל הפגמים וכל העוונות והחטאים חס ושלום, כלם אינם באים כי אם על ידי פגם המחשבה, על כן צריך כל אדם לשמר מאד את שכלו ומחשבתו, שלא יכנס במחשבתו שום מחשבה חיצונה ולא שום חכמה חיצונה. וזה עקר התשובה ותקון על כל העוונות, כשמתגבר לגרש כל המחשבות חיצוניות מדעתו ושכלו, כי השכל הוא הנשמה, וכשמקדש שכלו - הינו נשמתו - על ידי זה מגביה ומשיב הכל לשרשו; וזה עקר התשובה:	(תורה ל”ה אות א’ ב’)