# ו.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/150/6/

תִּקּוּן לְכַעַס הוּא תַּעֲנִית; וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַתַּעֲנִית. עַל כֵּן בְּיוֹם הַתַּעֲנִית מִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָּבָר בָּאָדָם וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס, כְּדֵי לְקַלְקֵל אֶת הַתַּעֲנִית, עַל כֵּן צָרִיךְ שְׁמִירָה יְתֵרָה לָזֶה, לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מֵאֵשׁ שֶׁל הַכַּעַס בְּיּוֹם הַתַּעֲנִית, כִּי עִקַּר מַעֲלַת הַתַּעֲנִית הוּא מַה שֶּׁמַּכְנִיעַ אֶת הַכַּעַס:	(תורה נ”ז אות ו’)