# יב.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/1784/12/

חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁרוֹצִים לְהַרְאוֹת עַל פִּי חָכְמָתָם הַמֻּטְעֵית שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע חַס וְשָׁלוֹם, הֵם חַיּוֹת רָעוֹת שֶׁדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים רַבִּים מִבְּנֵי עַמֵּנּוּ. כִּי כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שָׁקְעוּ בָּזֶה רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת הֵם כַּצִפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח. עַל כֵּן כָּל מִי שֶׁחָס עַל נַפְשׁוֹ צָרִיךְ לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט נַפְשׁוֹ מֵהֶם, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נַפְשׁוֹ נִטְרֶפֶת וְנִדְרֶסֶת חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי חַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ”ל, עַל כֵּן חָלִילָה לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים הַמְדַבְּרִים מֵחֲקִירוֹת, אֲפִלּוּ בַּסְּפָרִים שֶׁחִבְּרוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ:	(ח”ב תורה ד’ אות ו’)