# ד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/180/4/

צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת רַע עַיִן, שֶׁהוּא מִיתַת הַלֵּב. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּרַע עַיִן: יֵשׁ שֶׁעֵינוֹ צָרָה בְּהִתְנַשְּׂאוּת וּבִגְדֻלָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְיֵשׁ שֶׁעֵינוֹ רָעָה וְצָרָה בַּחֲבֵרוֹ בִּבְחִינוֹת אֲחֵרוֹת. וּצְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה מְאֹד, וְכֵן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּנָּצֵל מֵרַע עַיִן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ חַס וְשָׁלוֹם עֵינוֹ הָרָעָה שֶׁל חֲבֵרוֹ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לְהִנָּצֵל מֵרַע עַיִן - צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ (וְעַיֵּן בִּפְנִים):	(תורה נ”ד אות ד’)