# ח.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/204/8/

מי שרוצה לחוס על חייו, צריך להתגבר שלא ישמע וישגיח כלל על המריבות שבין הצדיקים השלמים, רק להאמין בכלם; ואדרבא, כששומע המריבות שבין הצדיקים - יקח לעצמו מוסר, ויסתכל על עצמו היכן הוא בעולם, כי בזה מוכיחין אותו על שפגם בטפי מחו, כי אלו לא נפגם מחו - לא היה שומע המריבות שבין הצדיקים, ולא היה נכנס בלבו שום קשיא עליהם כלל, ועקר המריבה היא רק בשבילו, הינו בשביל זה בעצמו הנ”ל, כדי שיבין ויזכר על ידי המריבה שבין הצדיקים היכן הוא בעולם, שרוצים לגרשו מן החיים האמתיים שהם הצדיקים אמתיים על ידי המריבה הזאת, מחמת שפגם בטפי מחו, שעליו נאמר: “כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים”. ומי שהוא כסיל, ואינו מבין את זאת - באמת נתרחק על ידי זה, ואובד את עולמו; אבל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת, אדרבא, על ידי זה דיקא נתעורר ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם כנ”ל, ומבין שזהו הנסיון שלו, שצריך לעמד בזה הנסיון, שלא ישמע ולא יסתכל על המריבה הזאת, ונתקרב דיקא על ידי זה לצדיקים אמתיים, שעל ידי זה עקר תקונו לנצח. כי עקר המריבה שבין הצדיקים הוא בשביל זה דיקא, בשביל נסיון זה, שיתרחק המתרחק, כי ראוי לרחקו מחמת שפגם בטפי מחו; ואם יזכה לעמד בנסיון זה, להבין מזה בעצמו גדל פגמו, ולא יסתכל על זה - יתקרב על ידי זה דיקא, כי מחמת שפגם כל כך אי אפשר לו להתקרב כי אם על ידי נסיון זה דיקא, והבן. כי באמת השם יתברך חפץ חסד הוא, ורוצה לקרב המרחקים אף על פי שאין ראוים לקרבם; אבל אין יכולין להתקרב כי אם על ידי נסיון זה כנ”ל:	(תורה ה’ אות ד’)