# א.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/2304/1/

זה שאנו רואים שלפעמים נתלהב האדם בתוך התפלה, ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה’ עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו, וכשרואה אדם התנוצצות הזאת, אף על גב דאיהו לא חזי - מזלה חזי, תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול, לדבק את עצמו באור אין סוף. וכשעור התגלות אין סוף, לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו, כל אלו התבות אומר בדבקות גדול, ובמסירות נפשו, ובבטול כחותיו. ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף אזי הוא בבחינת: “ולא ידע איש”, שאפלו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו. אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב, כדי שיתקים ישותו, שלא יסתלק קדם זמנו חס ושלום, כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו; בשביל זה צריך שלא ישאר כן אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו, אזי יתבטל באין סוף בתכלית כפי מה שיזכה:	(תורה ד’ אות ט’)