# יא.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/2304/11/

צריך להרגיל את עצמו בכל פעם בבחינת בטול, להסתכל רק על התכלית הטוב האמתי הנצחי, וזה על ידי שיסתם עיניו מחזו דהאי עלמא, כי אי אפשר להסתכל ולהכלל בהתכלית כי אם על ידי סתימו דעינין, שיסתם עיניו לגמרי מחזו דהאי עלמא, אף גם לדחקם בהאצבע; ואז לא יהיה לו יסורים וצער משום דבר שבעולם. אך אי אפשר להיות קבוע תמיד בבחינת הבטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי, ועל כן בהכרח שיהיה הבטול בבחינת רצוא ושוב, ואז הרשימו של הבטול מאיר אל הדעת אור מתיקות נעימות התנוצצות אלקות, מה שאי אפשר לאחד לספר לחברו כלל. ועל ידי זה נמשך שמחה גדולה, ועל ידי זה נמשכין חדושין דאוריתא, ועל ידי זה יוכל להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בכל היסורין וההרפתקאות שעוברים עליו חס ושלום, ויזכה לטעם ולהרגיש בעולם הזה - מעין עולם הבא:	(תורה ס”ה אות ג’ ד’)