# ד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/283/4/

צריך לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, דהינו שיזכר תמיד בעלמא דאתי ולא ישכח. וכך ראוי להיות מנהג איש הישראלי, שתכף בבקר בהקיצו משנתו, מיד כשיפתח את עיניו, קדם שיתחיל שום דבר - יזכיר את עצמו תכף בעלמא דאתי; וזה בחינת זכרון בכלליות. ואחר כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהינו שיגדיל דעתו בכל מחשבה דבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום - להבין מהם הרמזים שהשם יתברך מרמז לו על ידם להתקרב אליו. כי השם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית, ומרמז לו רמזים בכל יום על ידי כל הדברים שמזמין לו באותו היום, וצריך האדם להגדיל דעתו בזה, לזכר בהשם יתברך על ידי כל מחשבה דבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום, ולהבין מהם הרמזים להתקרב אליו. אך ההגדלת הדעת צריך להיות במדה וכו’, (עין ‘דעת’ אות ל”ו ל”ז):	(תורה נ”ד אות א’ ב’)