# ה.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/283/5/

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין רְמָזִים מִכָּל הַדְּבָרִים, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי חֹל, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, מֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים (עַיֵּן בִּפְנִים). רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת, לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּהֶכְרֵחִיּוּת; וַאֲפִלּוּ מִזֶּה הַהִסְתַּפְּקוּת גּוּפָהּ - צָרִיךְ לִתֵּן צְדָקָה (וְעַיֵּן ‘מָמוֹן’ אוֹת כ”ז). וּמִי שֶׁמִּתְנַהֵג כָּךְ - נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כָּל זֶה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְיִחוּדִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה. וַהֲמוֹן עַם, שֶׁאֵין לָהֶם זֶה הַשֵּׂכֶל לְהָבִין הָרְמָזִים כַּנַּ”ל, נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל יְדֵי שֵׁנָה, וְצִיצִית וּתְפִלִּין, וְתוֹרָה, וּתְפִלָּה, וּמַשָּׂא וּמַתָּן:	(תורה נ”ד אות ב’ ג’)