# א.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/313/1/

צריך האדם להתביש מאד לפני השם יתברך שלא לעשות נגד רצונו חס ושלום, מכל שכן שלא לעשות איזה חטא ועוון חס ושלום. והבושה היא מעלה גדולה מאד, כי עקר היראה היא הבושה, ואם לא ימשיך עליו בושה דקדשה בעולם הזה כנ”ל - יתביש בעולם הבא, שזה קשה מכל הענשים; כי צער הבושה לעתיד לבוא קשה מאד מאד, והוא קשה יותר אפלו מגיהנם המר, ואפלו כל צדיק יתביש בפני חברו הגדול ממנו במעלה, ואמרו רבותינו ז”ל על זה (בבא בתרא עה.): אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלמה; מכל שכן וכל שכן איך יתבישו החוטאים חס ושלום, שאי אפשר לשער בעולם הזה גדל הצער והמרירות של הבושה הזאת בעולם הבא רחמנא לצלן. וכשזוכה לבושה דקדשה לבל יחטא כנ”ל, על ידי זה זוכה לתפלה, ולשמחה, ולעזות דקדשה, ולהתקרב ולהכלל בצדיקי אמת, ולקבל מהם אמונה בתכלית השלמות:	(תורה כ”ב אות ג’ ד’ ט’ י”א)