# כט.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/353/29/

וצריך לחזק את עצמו שיבוא לשמחה בכל מה דאפשר, ולהשתדל לבקש למצא בעצמו איזה נקדות טובות כדי לבוא לשמחה, כמבאר על פסוק: “אזמרה לאלקי בעודי” (ועין ב’התחזקות’ אות כ”ו), ועל כל פנים יש לו לשמח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשהו גוי; וזאת השמחה היא בודאי שמחה נפלאה בלי שעור, ואין בה שום בלבול, מאחר שהוא מעשה השם יתברך בעצמו (ועין במקום אחר מזה). ויהיה רגיל לומר בפיו ובלבו בשמחה גדולה: ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו’, ובזה יוכל לשמח כל ימיו, בכל מה שיעבר עליו.

גם כמה פעמים צריכין לשמח את עצמו על ידי מלי דשטותא, מלי דבדיחותא; ומרבוי צרות האדם שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רב אין יכולין לשמח את עצמו כי אם על ידי מלי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. גם למעלה נעשה מזה יחוד גדול על ידי ‘בדיחא דעתה’, דהינו שמחה:	(ח”ב תורה מ”ח)