# ז.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/439/7/

כל אחד מישראל יש לו בחינת מלכות וממשלה לפי בחינתו, יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר וכו’. וצריך כל אחד לזהר ביותר לבלי להשתמש עם המלכות והממשלה שיש לו להנאתו ולצרכו, כי אם לעבודת השם יתברך לבד, דהינו להזהיר ולהוכיח את כל הנכנעים תחתיו להשיבם אל ה’, אם הוא מושל בביתו לבד צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו בעבודת ה’, ואם יש לו ממשלה יותר, כל אחד לפי בחינתו, מטל עליו להזהיר ולהוכיח יותר ויותר אנשים, כל אחד לפי הממשלה שיש לו. וכשאינו נזהר להוכיחם ולהזהירם כראוי, הוא נענש עליהם, ונתקצרין ימיו חס ושלום, ועליו נאמר: “אוי לרבנות שמקברת את בעליה”; אבל כשמוכיחם ומזהירם בעבודת השם כראוי, על ידי זה ממשיך חיים ואריכות ימים:	(תורה נ”ו אות א’ ב’ ג’)