# ג.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/474/3/

להגיע לשלמות הדעת אי אפשר אלא שיקדש את פיו, וחטמו, ועיניו, ואזניו. הינו: שישמר עצמו מלהוציא שקר מפיו; ויהיה לו יראת שמים, שהוא קדשת החטם; ויהיה לו אמונת חכמים, שהוא קדשת האזנים, להאמין בהם ולשמע דבריהם; ויעצים עיניו מראות ברע. ועל ידי זה יזכה לדעת שלם, שבו תלוי הכל כנ”ל. ועל ידי זה יזכה להתלהבות הלב דקדשה, כי התלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל, על כן כשאדם חושב בתורה ועבודה, על ידי זה נתלהב לבו להשם יתברך, וכל מה שמגדיל דעתו ומתנועע שכלו ביותר בקדשה - כן נתחמם ונתלהב לבו יותר. ועל ידי התלהבות הלב דקדשה, מטהר לבו, כי כנגד שנתלהב ונבער לעברה או לתאוה רעה חס ושלום, שמזה נטמא לבו, נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשם יתברך בתורה ותפלה, ועל ידי זה יטהר לבו, ויזכה ללב טהור. ועל ידי זה יזכה לדבר בינו לבין קונו בדבורים חדשים בכל פעם, שהם בחינת רוח הקדש:	(תורה כ”א אות ב’, סימן קנ”ו)