# לא.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/474/31/

ויש כמה בחינות בשנה: כי יש שנה בגשמיות, שהיא ניחא למחין; גם יש בחינת למוד שהוא בחינת שנה לגבי דבקות הבורא, והוא למוד פשטי אוריתא, ואדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא ונתיגעים המחין שלו מחמת גדל הדבקות, אזי ילמד פשטי אוריתא; גם יש שנה שהוא בחינת משא ומתן באמונה, וכשעוסק במשא ומתן באמונה אזי המחין, הינו נשמתו, באה לתוך אמונה, ונתחדשין שם, ונתחזקין מעיפותם, וממשיך שכל חדש מאור הפנים. ועקר הדבר הוא האמונה, שצריכין לשמר את האמונה מאד, ואז כשהמחין שלו מתיגעים - מחדש אותם בתוך האמונה על ידי איזה בחינות שנה, הן על ידי שנה בגשמיות בפשיטות, שאז המחין מתחדשין כנראה בחוש - אבל העקר הוא האמונה, שצריכין קדם השנה לקשר עצמו אל האמונה, שזהו בחינת קריאת שמע שעל המטה שקורין קדם השנה, וצריכין לקרותה בכונה, כדי לקשר נשמתו ולהכניסה לתוך האמונה בשעת השנה, ואזי תתחדש שם נשמתו בבחינת: “חדשים לבקרים רבה אמונתך” כנ”ל, ויזכה על ידי השנה לקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים;

וכן מי שיש לו בחינת דבקות ומחו מתיגע על ידי זה, אזי צריך לעסק בפשטי אוריתא - ואז צריך גם כן לכנס לתוך האמונה, דהינו מאחר שמחו מתחיל להתבלבל ואינו יכול להיות דבוק עוד בהשם יתברך בבחינת דעת ומחין, אזי צריך לסלק הדעת והמחין לגמרי, ולקשר את עצמו אל האמונה בפשיטות, ולעסק בפשטי אוריתא בתמימות ובאמונה שלמה; כי באמת גם בעת קיום המחין בדבקות או באיזה דרגה שהוא, גם אז עקר קיום הדעת והמחין הוא על ידי אמונה, כי אין לסמך על השכל לבד (וכמבאר לעיל באות ט”ו). אבל כשמסתלק הדעת - אז צריכין לכנס אל האמונה לבד, על ידי איזה בחינת שנה כנ”ל; וכן לפעמים המשא ומתן הוא בחינת שנה לחדש המח כנ”ל, ושם גם כן העקר הוא האמונה, כשעושה המשא ומתן באמונה אזי באה נשמתו שהיא שכלו בתוך האמונה, ונתחדש שם וכו’ כנ”ל:	(תורה ל”ה אות ד’ ו’)