# לג.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/474/33/

כל נפש מישראל, קדם שיש לה התגלות בתורה ובעבודה, אזי מנסין ומצרפין את הנפש בגלות של שבעים אמות, הינו בתאוותיהם. כי כל אמה ואמה של שבעים אמות, יש לה מדה רעה בפני עצמה מה שאין בחברתה, ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה. והקלפה קדמה לפרי, ומי שרוצה לאכל הפרי צריך לשבר קדם הקלפה, לכן קדם התגלות הדעת, שהוא התגלות התורה שהוא עקר הדעת והחכמה האמתית, מכרח הנפש לבוא בגלות, הינו במדותיהם ותאוותיהם של האמות, כדי לשברם ולבוא אחר כך להתגלות בתורה ועבודה. והעקר הוא לשבר תאות נאוף, שהיא כלליות של כל התאוות והמדות רעות, והוא עקר הנסיון והצרוף. וכשנפש האדם בא בנסיון הזה ובגלות הזה ובצרוף הזה של התגברות התאוות והמדות, והעקר הוא תאות נאוף כנ”ל, אזי הוא צריך להרים קולו ולצעק כמה וכמה קלין שהם כלולים בשבעים קלין לפחות, כמו היולדת קדם הלדה ממש שצועקת שבעים קלין. ועל ידי זה יזכה לשבר התאוה הזאת עם כל התאוות, ויזכה להתגלות גדול בתורה ועבודה, ולפי תקונו - כן יתגלו לו השבעים פנים של התורה:	(תורה ל”ו אות א’)