# לט.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/474/39/

צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מֵרִבּוּי חָכְמוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׁיו. כִּי עִקַּר חִזּוּק הַלֵּב, שֶׁיִּתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, הוּא רַק עַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים; אֲבָל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִמַּעֲשָׁיו הַטּוֹבִים - אֵין כֹּחַ בְּלִבּוֹ לְהָכִיל אֶת שִׂכְלוֹ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, וְאָז עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל הוּא מַחֲטִיא בְּיוֹתֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵרִבּוּי חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל, שֶׁהֵם חָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵחָכְמַת הַפִלּוֹסוֹפְיָא, רַק לְבַטֵּל אֶת שִׂכְלוֹ נֶגֶד אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עַיֵּן ‘חֲקִירוֹת’ אוֹת ו’):	(תורה נ”ה אות ו’)