# מז.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/474/47/

עקר האדם הוא הדעת, ומי שאין בו דעת - אינו מן הישוב, ואינו מכנה בשם ‘אדם’ כלל, רק הוא חיה בדמות אדם. ועקר הדעת הוא דעת דקדשה, דעת תורתנו הקדושה, לידע כי יש אלקים שליט ומשגיח בארץ, ולעשות רצונו ומצוותיו יתברך. וכשזוכה לדעת הזה בשלמות - הוא נצול מכל החטאים והעוונות; כי “אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות”, אבל כשממשיך עליו הדעת הקדוש הזה, לזכר בהשם יתברך בכל עת - בודאי ינצל מחטאים:	(ח”ב תורה ז’ אות ג’ ד’)