# כז.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/515/27/

בְּחִינַת נָחָשׁ מֵסִית אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ ‘הַב לָנוּ חַיֵּי וּמְזוֹנֵי’ אוֹ שְׁאָר תּוֹעֶלֶת. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל זֶה, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִזְכּוֹת שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם כַּנַּ”ל; וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים כַּנַּ”ל:	(תורה ט”ו אות ה’)
