# צג.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/515/93/

לפעמים אין להאדם שום התלהבות בתפלה, וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפלה. למשל כמו שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז - עד שבא בכעס ונתרגז, כמו שאומרים על זה בלשון אשכנז: ‘ער שניצט זיך א רגז’; כמו כן ממש בקדשה בענין התפלה, צריכין לעשות לעצמו רגז, ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפלה ‘אזוי וויא איינער שניצט זיך א רגז’, ועל ידי זה יזכה באמת לחמימות הלב דקדשה, להתפלל עם לב בהתלהבות גדול.

וכן בענין השמחה, כשאינו יכול לשמח נפשו על ידי כל העצות המבארין בדברינו, צריכין לעשות את עצמו כאלו הוא שמח, ועל ידי זה יבוא באמת לשמחה; בפרט בשעת התפלה, שצריכין להשתדל ביותר להתפלל בשמחה, צריכין ביותר לעצה הזאת. גם צריכין להרגיל את עצמו לדבר דבורי התפלה בנגון של שמחה:	(שיחות הר”ן ע”ד)