# יד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/537/14/

המשקעים בתאות ממון הם בעלי חובות תמיד. כמו שאנו רואים בחוש שזה המשאוי תלוי בצואר בני אדם שאין מסתפקין בממונם ולווין ממון מאחרים, ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה - ואחר כך מתים בעלי חובות; ואם אינם מתים בעלי חובות ממש, שאינם חיבים ממון לאחרים, עדין הם בעלי חובות לתאותם, כאשר אנו רואים בחוש שאפלו מי שיש לו ממון כדי להתפרנס, ואפלו העשירים והקצינים המפלגים - הם רודפים כל ימיהם להרויח ממון ביגיעות גדולות, ומסכנים את עצמן בסכנות דרכים וטלטולים הרבה, ומטריחים את עצמן בטרחות גדולות בשביל הממון, כאלו היה מטל על צוארם איזה חוב גדול לשלם - והחוב הוא רק שחיבים לעצמם, דהינו לתאותם, שכרוכים אחר התאוה של ממון כל כך כאלו הם חיבים חוב גדול; נמצא שהם בעלי חובות כל ימיהם, וכן מתים בעלי חובות, הינו לתאותם, כי כל ימיהם אינם מספיקים לשלם חוב זה שחיבים לתאותם, כי הוא בלא שעור וגבול, כי “אין אדם מת וחצי תאותו בידו”.

נמצא שכל המשקעים בתאות ממון הם מתים בעלי חובות, כי העבודה זרה נקראת ‘חובה’, שמכרעת את הכל לכף חוב, וכל המתדבקים בה - שהם המשקעים בתאות ממון, שהוא עבודה זרה ממש - הם בעלי חובות תמיד, עד שמתים בעלי חובות כנ”ל, וכל ימי חייהם הם סובלים מרירות ועצבות ודאגות מחמדת הממון, וכל מה שיש לו ממון יותר - יש לו דאגות ועצבות ביותר, כי נתקשר יותר להעבודה זרה שהיא עצבות ומרה שחרה, חשך, מיתה, והממון שלו אוכלת ימי חייו, כי היא מכלה חייו על ידי טרדות ודאגות של הממון:	(תורה כ”ג בסוף)