# כא.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/537/21/

כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה מְאֹד, שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ הַחִיצוֹנִים עַד שֶׁיִּפְגֹּם בֶּאֱמוּנָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן כָּל כָּךְ בֶּאֱמוּנָה כְּמוֹ רַב סַפְרָא, וִיקַיֵּם: “וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ”, שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנִּגְמַר בְּלִבּוֹ - לֹא יְשַׁנֶּה, וּבָזֶה יִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה. וְאָז יוּכַל לְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה שֶׁבַּמַּשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ”ל:	(תורה ל”ה אות ז’)