# כג.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/537/23/

עקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו, אין זה אלא על ידי השוחטים שאינם מהגנים. כי יש שוחט הגון, מאכיל ומפרנס לישראל, והוא מעלה את הנפש החי המגלגל על ידי הברכה שהוא מברך על השחיטה. אבל כשהשוחט אינו הגון, ואפלו בשעת הברכה חושב מחשבת פגול, ואינו שם בשעת הברכה, אזי כשעומד עם החליף לשחט את החי הוא עומד כרוצח נפשות, ויש צער להנפש החי, וצועקת בקול מר, כי אינו מעלה את הנפש המגלגל, ואדרבא, הוא מוריד את הנפש ממעלתה, ואין לה מנוח לכף רגלה. אוי לו להשוחט הזה, אוי להנפש שהרג את הנפש ומסר אותה בכף אויביה. ועל ידי זה נתמעט הפרנסה, ומעט הפרנסה צריכין להמשיך בטרחא ויגיעה גדולה. ועל ידי שוחטים אלו נכנע הנפש לגבי הגוף והחמר, ומתגברים תאוות הגוף וכו’. אבל על ידי שוחטים הגונים מעלין את הנפש, ונכנע ונתבטל הגוף והחמר, בחינת בהמה וסכלות וחשך, בחינת מיתה ושכחה ודין, בחינת חכמות חיצוניות, ונתעלה הנפש והצורה, בחינת אדם וחכמה ואור וחיים וזכרון וחסד, בחינת חכמת התורה, ועל ידי זה נמשך פרנסה בשפע גדול כנ”ל:	(תורה ל”ז אות ב’ ו’)